השנה הקרובה תהיה שנת השמיטה השמינית בחייו של זאב שטיגליץ.
גם השנה הוא יפסיק את עבודתו החקלאית לחלוטין, מתוך אמונה תמימה שהברכה בעמלו מגיעה בזכות ההקפדה הבלתי מתפשרת על מצוות השמיטה.
ראיון עם זאב שטיגליץ – בעל משק בכפר גדעון, חקלאי מלא אמונה וירא שמים.
זאב שטיגליץ נולד לפני 60 שנה וקצת לאביו יעקב שהיה חקלאי ולאימו ביילא. מגיל קטן ממש הסתובב ברפת, האכיל פרות ותרנגולים וסייע לאביו בעבודת האדמה.
"הורי עלו לארץ מרומניה בשנת 1951. בתקופת השואה, אבי שהיה חסיד ויז'ניץ, תלמידו של רבי ישראל מויז'ניץ, גויס לצבא רומניה. הוא נאלץ לצאת למלחמה ולהותיר מאחוריו את אישתו וארבעת ילדיו הקטנים. לאחר המלחמה, חזר אבא לעירו ונחרד לגלות שכל משפחתו, אישתו וארבעת ילדיו, נרצחו על ידי הנאצים" מספר זאב. "האבידה היתה קשה, אך אבא שלי היה בעל אמונה וכוחות נפש גדולים. הוא התחתן עם אמי ביילא שהיתה רווקה והקים משפחה מחדש. נולדו להם חמישה ילדים. שלושה נולדו ברומניה ושניים נוספים לאחר העליה לארץ. אני הקטן מכולם".
לאחר עלייתם לארץ, הם שוכנו כמה חודשים במעברה בקרית שמונה. אביו של זאב, שהיה חקלאי ברומניה, ביקש לגור במושב, על מנת להמשיך לעסוק בחקלאות. משפחת שטיגליץ החסידית הועברה לבית הלל, שהיה יישוב בעל צביון חילוני לחלוטין. חמש שנים הם גרו ביישוב, ללא בית כנסת או מנין, בצריף עם שני חדרי שינה.
"אבא לא הסכים לוותר על חינוך יהודי אותנטי לילדיו. בדירתנו הקטנה לן גם שוחט שעבד באיזור ובבקרים לימד אותנו תורה. במשך כל ימות השבוע הוא גר אצלינו ובשבתות נסע למשפחתו. חיינו בצפיפות קשה, הכל למען חינוך הילדים שהיה ערך עליון בשביל הורי" מספר זאב בהתרגשות.
בשנת 1957 החליטו ההורים שיש צורך לעבור למושב דתי עם בית כנסת, מקווה וכל מה שמשפחה חרדית זקוקה לו. הם קנו משק בכפר גדעון, יישוב דתי בעמק יזרעאל שמכונה ה"מזוזה של העמק".
מהחיידר ישירות לעבודה
בית משפחת שטיגליץ שכן בפאתי כפר גדעון, במשך חמש שנים לא הצליחו ראשי הכפר לחבר אותו לחשמל. בשנים אלו חיו בני המשפחה בתנאים קשים, בלי מקרר, בלי תנור, בבית שהואר על ידי עששיות. "אני זוכר את האור שנדלק בביתנו ביום בו חוברנו לחשמל, שמחתי כל כך, חשבתי שהמשיח הגיע" נזכר זאב.
במשק שלהם היתה רפת, לול ושדות גדולים. מגיל קטן זאב חזר עם אחיו מהחיידר, הישר לעבודה. לכל אחד היה תפקיד. זאב חלב פרות והאכיל אותם מגיל עשר. לא היה ספק שיגדל להיות חקלאי.
לאחר שחרורו מהצבא, חלו שינויים ברפתות ועל מנת להכניס מכשור מתקדם ויקר, היה צורך להגדיל את הרפת באופן משמעותי. אביו רבי יעקב היה כבר מבוגר וחולה והוחלט שימכרו את הרפת וירכשו במקומה שטחי אדמה לחקלאות. במשך ארבע שנים עבד זאב יחד עם אחיו במשקים שהוריש להם אביהם ואז הם נפרדו. זאב החל לגדל בצל לייצוא, ירקות עליים, פירות ועוד הכל לפי העונה והרווח. כבר ארבעים שנה שהוא עובד כחקלאי באדמות שירש מאביו וגם כמשגיח במפעל 'יכין' בעפולה. זאב מתבדח שהעבודה כמשגיח מספיקה לו רק למימון המתנות לנכדים.
"לעסוק בחקלאות זה לא פשוט. חקלאי מוכרח להיות אדם מלא באמונה. תמיד צצות בעיות לא צפויות, התלות במזג האוויר ובמצב הטבע מוחלטת וישנם סיכונים גדולים בכל גידול" משתף זאב "בחורף האחרון לדוגמא, היתה כמעט בצורת. בניגוד לשכיר שמקבל את משכורתו באופן קבוע, או בעל עסק שמוכר מוצרים ומעניק שירות, החקלאי צריך להתפלל על כל שלב, הוא זורע ומשקיע ולא יודע עם היבול יעלה יפה, זה לא תלוי בו" אומר זאב ומוסיף "על מנת להצליח בתחום הזה אתה חייב להיות מחובר לקב"ה באופן יומיומי. להתפלל על הגידולים, על הקציר שיהיה מוצלח ובזמן ועל השיווק שיחזיר את ההשקעה."
פעם שמינית – שמיטה
זו היא השמיטה השמינית בחייו של זאב שטיגליץ, הוא שומר עליה בלי פשרות ובלי משחקים.
בשנות ה-80, הקפיד הרב יעקב לנדא ז"ל, רבה של בני ברק לרכוש פירות וירקות דווקא מחקלאים שומרי שמיטה. לפני ראש השנה של שנת השמיטה היה זאב שותל וזורע והיבול שצמח נמכר עד פורים. "היו הרבה הלכות והקפדות בזה. אני זוכר שכאשר הייתי קוצר את היבול, היינו מביאים בהמה ומדי פעם הייתי מאכיל אותה, שכן כך מותר לקצור לשם האכלת הבהמה".
כיום הרבנים מעדיפים שלא לרכוש פירות וירקות שגדלו בשנת השמיטה, גם אם נזרעו לפני שנת השמיטה, משום שיש בהם קדושת שביעית והלכותיהם מורכבות.
לפני ראש השנה זורע זאב חיטה וחציר רק על מנת שהאדמה לא תצמיח קוצים, עד לסיום שנת השמיטה הוא לא מתעסק בכלל בשדות ובחממות שלו.
"מה אתה עושה בשנת השמיטה?" שאלתי אותו. ציפיתי לשמוע שהוא נח, אבל זאב הוא איש של עשיה, לא מסוגל לשבת ולנוח. מלבד עבודתו כמשגיח כשרות הוא פותח בשנת השמיטה חנות של ירקות ומוכר בה סחורה של חקלאים לא יהודיים. מעפולה, מגדל העמק ומכל האיזור מגיעים שומרי מצוות לרכוש אצלו.
עז ושמה גמחית
לזאב יש גם גמ"ח מיוחד שפעיל לאורך כל השנה וגם בשנת השמיטה, גמ"ח חלב עז לריפוי אפטות בפה אצל ילדים. לעז קוראים "גמחית" על שם השימוש שלה. מכל האיזור ואפילו מחיפה מגיעים הורים עם ילדיהם, על מנת שזאב ישקה אותם בחלב הישר מהעז. כשהם מציעים לו תשלום הוא מסרב לקחת, מעניק את השירות באהבה לילדים וללא כל תמורה.
"מצוות השמיטה היא מצווה נדירה ומיוחדת. העובדה שכרוך בה הפסד כספי מיידי הופכת אותה להיות קשה לביצוע" אומר זאב "כאחד שמקיים אותה תיכף בפעם השמינית, אני בטוח בברכה שהיא מביאה, כמו שהבטיחה התורה "וציוויתי את ברכתי לכם".
לסיום מציע זאב למי מקוראינו הרוצה לזכות לקיים את מצוות השמיטה, לרכוש שטח קטן במשק שלו על ידי שטר מכירה למשך שנת השמיטה ובכך לזכות לקיים מצוות עשה "והשביעית תשמטנה ונטשתה" בפועל.
כתוב תגובה