זהו סיפורו של הרב זאב וגנר, מי שערך אנציקלופדיה ליהדות רוסיה, נסע בכל רחבי הארץ כדי לקרב יהודים מחבר העמים, ומי שהשליחות זורמת אצלו בדם.
מתי זה נובי גוד?
הרב וגנר נולד בשנת 1951 למשפחה שהיו חסידיו של הרבי ממכנובקה זצ"ל. סבו וסבתו, הרב אהרון ומרים ז"ל, היו מאוד דתיים ושמרו על קלה כבחמורה גם בשנים הקשות של רוסיה הסובייטית. הוריו הקפידו פחות אך עדיין שמרו על שבת, כשרות וחגים.
"היו לנו מקומות קבועים בבית הכנסת המרכזי במוסקבה, אני זוכר איך ממש מגיל קטן הלכתי עם אבא לבית הכנסת. ידעתי שאני יהודי אבל לקח לי זמן להבין שאני שונה מהסביבה.
"פעם, כשהייתי בן 6, אמרתי לחברי הגויים שמחר 'נובי גוד' (השנה החדשה) והם התווכחו איתי ואמרו ש'נובי גוד' הוא עוד ארבעה חודשים. שמעתי את הורי מדברים על כך שמחר ראש השנה והייתי בטוח שכולם חוגגים את היום הזה" מספר הרב זאב.
ההורים דיברו בבית אידיש ובכניסה לביתם הייתה קבועה מזוזה. היא היתה מוסתרת בתוך המשקוף, אך זאב הקטן ידע שהיא נמצאת שם והבין את משמעותה. הוא זוכר איך כל שנה, הם חיכו שעות בתור ליד בית הכנסת הגדול על מנת לרכוש מצה שמורה לחג הפסח, איך הדליקו בחנוכה חנוכיה וכיצד אבא שלו לימד אותו א' ב'.
"לא אשכח איך פעם חזרתי עם אבא מבית כנסת ביום כיפור, הסתכלתי ברחוב על האנשים ההולכים ושבים והרגשתי כמה אני שונה, אנחנו הגענו מבית כנסת מלאי קדושה והרחוב היה כולו חול. החלטתי שכשאתחתן ויהיה לי בית משלי, אקפיד לשמור על כל המצוות, כמו סבא וסבתא".
שלוש וחצי שעות ברגל לבית הכנסת
בגיל 20 התחתן עם אשתו אירה למשפחת לישנווצקי, החופה נערבה בבית הכנסת בצ'רקיזובה במוסקבה. אירה הגיעה ממשפחה יהודית לא דתית וזאב עשה איתה הסכם עוד לפני החתונה, שהבית שלהם יהיה בית דתי ואירה הסכימה.
"לאחר החתונה גרנו במוסקבה והקפדנו בבית על הכל. מדי שבת הייתי הולך לבית הכנסת ברגל, מרחק של 3 וחצי שעות הליכה כל צד. לפעמים הלכתי לישון אצל מישהו שגר 'קרוב' לבית הכנסת ואז הלכתי 'רק' שעה וחצי לכל כיוון."
שמירת המצוות שלו הובילה אותו להצטרף לחסידות חב"ד.
"ברוסיה של אז יהדות הייתה חב"ד. חב"ד הייתה הכתובת היחידה לכל דבר יהודי, החל מרכישת ציצית ועד לבשר כשר. כך התקרבתי לחב"ד והפכתי להיות חסיד חב"ד."
מיד לאחר חתונתם, בני הזוג וגנר רצו לעלות לארץ ישראל, אך היו מסורבי עליה. לאחר שנתיים הם קיבלו אישור, עלו לארץ והתיישבו במעון העולים הדתי היחידי אז בארץ בכפר חב"ד.
קודם ברית מילה, אחר-כך מזוזה
"הרגשתי שהגעתי לגן עדן. זה היה בתחילת אדר ב' ואני עד היום יכול להיזכר בריח של הפרדסים שקיבל את פנינו. להסתובב ברחובות שבהם כולם יהודים שומרי מצוות, להיכנס לחנות ולקנות מה שרוצים מבלי לבדוק את הכשרות, ללכת לבית כנסת שנמצא מתחת לאף, אי אפשר לתאר את התחושה המדהימה וההתפעלות שהיתה לנו".
הרב וגנר לא בזבז זמן, חודשיים בלבד לאחר הגעתם לארץ, הוא החל לעבוד בארגון "שמיר", ארגון למען יוצאי רוסיה שהוקם על ידי פרופסור ירמיהו ברנובר בברכתו של הרבי. הוא נסע לביקורי בית בכל הארץ על מנת להפיץ יהדות בין העולים.
הוא היה משתתף בתוכניות רדיו בקול ישראל, מפרסם בעיתונות הרוסית מודעות ומאמרים שעסקו בנושאי יהדות, נוסע לביקורי בית בכל רחבי הארץ. למסעותיו הוא היה מביא ספרים, תשמישי קדושה, מזוזות ועוד.
"אני מעריך שהכרתי לפחות 95% מהעולים שבאו לארץ. הכרתי כל כך הרבה עולים שיצא לי לעשות גם כמה שידוכים. לפני כמה שנים פגשתי אדם שעשיתי לו שידוך שלושים שנה קודם לכן והוא ביקש לשלם לי דמי שדכנות..."
ביקשתי מהרב וגנר מקרה מיוחד שזכור לו מביקורי הבית הללו. בתחילה הוא התקשה לבחור סיפור אחד מתוך שנים של עשייה יומיומית. לבסוף הוא בחר בסיפור אחד.
"היה עולה עמו שוחחתי על מצוות ברית מילה. לקח לו זמן, אבל לבסוף הוא הסכים לעשות זאת. אחרי הברית הוא פנה אליי ושאל האם יש לי עוד קצת זמן עבורו. כשהשבתי בחיוב הוא ביקש לנסוע אליו הביתה ולקבוע גם מזוזה...
כיום אותו עולה חדש הוא רב שמוציא לאור ספרי הלכה. המקרה הזה מזכיר לי את דברי המשנה: מצווה גוררת מצווה!"
תוך כדי שבעלה עוסק בפעילות להפצת יהדות בקרב העולים, אירה אשתו עסקה בפעילות חשובה לא פחות: היא ניהלה מעבדה במכון שעסק בפתרון לבעיות פוריות על-פי ההלכה, מכון שהיה בזמנו יחידי בארץ. הפעילות שלה סייעה לזוגות נואשים להביא ילדים לעולם.
חוזרים לרוסיה!
בסוף שנת 89 הרב וגנר נסע ליריד ספרים בינלאומי שנערך במוסקבה, הוא הביא איתו ספרים יהודיים של הוצאת שמי"ר ושהה שהה שם במשך עשרה ימים. כשחזר משם הרגיש שחייבים לעשות משהו למען יהודי מוסקבה.
"חזרנו ממש לפני החגים, כל החגים חשבתי על כך שצריך לעשות משהו למענם. ידעתי שזה לא יהיה פשוט לילדים לעבור למוסקבה ולאשתי לעזוב את עבודתה, אבל הרגשתי שאנו חייבים לעשות את זה. נסעתי עם הילדים הגדולים דרך ניו יורק, כדי לקבל את ברכתו של הרבי לשליחות במוסקבה".
כשקיבל את ברכתו של הרבי, הוא מיהר לעבור דירה והחל מיד בפעילות. הוא הדפיס ספרי יהדות בתרגום לרוסית והפיץ אותם בכל רחבי רוסיה, מסר הרצאות ביהדות בקהילות השונות, יזם לראשונה תערוכת ספרי יהדות במוסקבה, בריגא ובפטרבורג שהביאה מבקרים מכל רחבי רוסיה וגרמה להפצת יהדות בקנה מידה ענק.
ביוזמתו פורסמו זמני הדלקת נרות שבת בעיתון הפופולרי "ויצ'רני מוסקבה" וכן מאמרים רבים בנושאי יהדות בעיתונים נפוצים.
פרוייקט נוסף בו הוא היה מעורב היה חשיפת חומר ארכיוני בקשר לאביו ולחמיו של הרבי.
"פנה אלי עיתונאי מדנייפר ואמר שאפשר להוציא חומר מהארכיון על רבי לוי יצחק שניאורסאהן, אביו של הרבי. נסעתי יחד עם העיתונאי לארכיון, צילמתי את החומר הרב שהיה שם ושלחתי לרבי. הרבי שמח על כך מאד, בהמשך זכיתי להשיג ולשלוח לרבי גם את החומר הארכיוני על חותנו של הרבי, האדמו"ר הריי"צ. החומר הזה שפך אור על הרבה דברים שקרו אז והביא לגילויים מעניינים".
אנציקלופדיה יהודית
כאשר האקדמיה הרוסית פתחה בפרוייקט לשימור מידע על העמים השונים שהתגוררו ברוסיה, הם פנו לארגון שמי"ר וביקשו מהם לסייע להם להוציא לאור אנציקלופדיה יהודית.
הפרוייקט קיבל את ברכתו של הרבי והוטל על הרב וגנר.
"התחלתי לאסוף חומר ועבדתי עם צוות של מאות אנשים בארצות שונות. הפרויקט עדיין נמשך, עד כה יצאו שבעה כרכים שהם למעלה מעשרת אלפים עמודים. כיסינו את כל המקומות ברוסיה שגרו בהם יהודים וכן אישים יהודיים שחיו בתקופות השונות ברוסיה. עכשיו אנחנו עוסקים בעריכת החלק השלישי של האנציקלופדיה".
האנציקלופדיה המוערכת נמכרה בארץ, ברוסיה ובאמריקה והיא נמצאת בספריות בכל רחבי רוסיה, ועריכתה הפכה את הרב וגנר לחבר האקדמיה הרוסית.
"קיבלנו עשרות אלפי מכתבים מקוראי האנציקלופדיה. אנשים שגילו באמצעותה ששורשיהם יהודיים, אנשים שחיפשו קרובי משפחה שמוזכרים בכרכים ועוד. הפרויקט הזה הוא בעל משמעות עצומה, הרבה יותר ממה ששיערנו".
לצד הפרוייקט המסיבי, הרב וגנר עסק בהדפסת ספר התניא במקומות שונים ברוסיה, בהוראתו של הרבי. כך הוא הדפיס את הספר בעיירה ליובאוויטש, ערש חסידות חב"ד, במבצר בפטרבורג בו היה עצור האדמו"ר הזקן, בוילנה, ועוד.
שליח על גלגלים
בשנת 2002 הפך הרב זאב לרב קהילות בהם אין רב קבוע. הוא החל לנסוע מקהילה לקהילה ולעזור בכל ענין יהודי. אוכל כשר, בית כנסת, בית ספר יום אלף ללימודי יהדות, ברית, בר מצווה, חופה ועד להבדיל לוויה יהודית.
היה זה ממש כמו באותם ימים בהם פעל מטעם ארגון שמי"ר בארץ, אלא שאת הרכב החליפו רכבות ומטוסים. הרב וגנר לא היה צעיר כמו אז, אבל הרוח והתשוקה לשליחות נותרו זהים.
"עשיתי שבתות, סדרי פסח, הכנות לחגים, הרצאות בנושאי יהדות, סמינרים לראשי קהילות, בתי ספר יום ראשון במקומות שאין בהם שליח ועוד. המון עבודה והמון סיפוק" הוא אומר.
אחת הקהילות שהיו תחת ניהולו של הרב וגנר, היתה הקהילה היהודית בטולא, עיר סמוכה למוסקבה. אחד מאנשי הקהילה בנה במקום מרכז קהילתי עם בית כנסת לזכר סבתא שלו. במשך חצי שנה המקום היה כמעט ריק והוא התחנן לרב וגנר שיבוא להיות הרב הקבוע בטולא והמרכז הקהילתי יתמלא בחיים יהודיים.
"מכיוון שטולא קרובה מאד למוסקבה, הייתי מגיע לשם די הרבה, אבל הוא ביקש שאגיע להיות בעיר באופן קבוע. זה לא היה לי קל, הייתי רגיל לגור בערי בירה כמו מוסקבה וירושלים וטולא היא עיר יחסית קטנה עם חצי מיליון תושבים בלבד, אבל הבנתי שזה חשוב והסכמתי".
הרב וגנר המשיך להגיע לביקורים בקהילות השונות, תוך שהוא מחיה את הקהילה היהודית במקום.
אובדן, והמשך
לפני כמה חודשים הלכה הרבנית אירה וגנר לעולמה בפתאומיות. היא הלכה לצידו של בעלה לאורך כל הדרך, מאפשרת לו לעזוב את הבית למשך ימים ושבועות כדי להפיץ יהדות בקרב יהודי רוסיה; משנה את מקום מגוריה, מוותרת על מקום עבודתה, פותחת את הבית תמיד לכל יהודי ויהודיה באשר הם ומקבלת אותם בחמימות ומוסרת את נפשה למען השליחות.
הרב וגנר לא שוקע באבל וממשיך בשליחות חייו באמונה. כרגע הוא נמצא בארץ וממשיך בשליחותו. מוסר שיעורי יהדות רבים ליהודי טולא באמצעות הסקייפ, כותב לעיתון היהודי שיוצא שם מדי שבוע ומוסר הרצאות בנושאי יהדות לדוברי רוסית בארץ ובעולם.
שניים משבעת ילדיהם של בני הזוג וגנר הם שליחי הרבי ברוסיה. אהרון ומשפחתו משמשים כשלוחי הרבי באירקוצק ובנימין ומשפחתו בקרסנוירסק. בכך הם מיישמים את החינוך אותו קיבלו בבית, חינוך למסירות והקרבה למען עם ישראל.
הוסיפו תגובה