במדרש תנא דבי אליהו, המיוחס לאליהו הנביא, מסופר:

אדם אחד סיפר לאליהו הנביא כי הוא מכר לגוי כמות מסויימת של תמרים. החדר בו התבצעה המכירה היה אפל למחצה כך שהקונה לא יכל לראות האם הוא מקבל את הכמות המדוברת.

"רק אתה והאלוקים שבשמים יודעים האם אתה נותן לי את הכמות שרכשתי" אמר הקונה הגוי. אך למרבה הצער, המוכר נתן לו כמות קטנה יותר.

בכסף שקיבל המוכר ממכירת התמרים הוא רכש כד שמן, והניח אותה בדיוק היכן שהיו מונחים התמרים. לפתע נשבר מכסה הכד והשמן נשפך על הארץ.

"ברוך המקום שאין לפניו משוא פנים!" הכריז המוכר כשהבין מה התרחש מול עיניו. התורה אסרה עלינו לגזול גם את הנכרי, ולפיכך הפסדתי את הכסף שקיבלתי ברמיה.

(על פי תנא דבי אליהו פרק טו)