אמר הקיסר הרומאי אנטונינוס לרבי יהודה הנשיא:

לעתיד לבוא, גם הגוף וגם הנשמה יכולים לפטור את עצמם מדין שמיים.

כיצד?

הגוף יאמר: הנשמה היא זו שחטאה, ולראיה – מן היום שהיא פרשה ממני, הרי אני מוטל כאבן דומם בקבר!

והנשמה תאמר: הגוף הוא זה שחטא, שכן מאז שעזבתי אותו אני פורחת באויר כציפור ולא נכשלת באף חטא!

מעשה במלך שהיה לו פרדס נאה, ובפרדס תאנים נאות. הושיב בו המלך שני שומרים: אחד חיגר והשני עיוור. אמר החיגר לעיוור – אני רואה פירות יפות בשדה, הרכב אותי על כתפיך ואקטוף אותם.

כשחזר המלך שאל את השומרים להיכן נעלמו התאנים. החיגר אמר: הלא אין לי רגליים, האם יכולתי לגנוב את התאנים? והסומא אמר: הלא אין לי עיניים לראות להיכן ללכת!

הרכיב המלך את החיגר על כתפי הסומא ודן את שניהם יחד.

כך גם בורא העולם, כשבא לדון את האדם, הוא יחבר את הגוף ואת הנשמה כאחד ואז ידון אותם.

(על-פי מסכת סנהדרין צא).