מעשה בחסיד אחד ושמו אבא תחנא ששב לעירו ביום שישי אחר הצהריים. בצומת הדרכים הוא נתקל באדם חולה ומוכה שחין שהיה זקוק לעזרה.

אמר לו החולה: עשה עמי חסד והכנס אותי אל העיר?

תחילה התלבט אבא תחנא מה עליו לעשות. אם הוא יניח את חבילתו ויעזור לחולה, עלולה החבילה להיגנב והוא ומשפחתו יוותרו ללא פרנסה! אך מאידך, האם הוא יכול לחטוא לצו בוראו ולהפקיר את החולה לגורלו?

מה עשה? המליך את היצר הטוב על היצר הרע, שם את החבילה בצד הדרך ועזר למוכה השחין להיכנס אל העיר. לאחר-מכן הוא מיהר לצומת הדרכים כדי לאסוף את חבילתו, ואל העיר הוא נכנס עם דמדומי חמה.

אנשי העיר נדהמו לראות את החסיד המפורסם נכנס אל העיר בשעה מאוחרת כל-כך של ערב שבת, ואף בליבו שלו נפלו ספיקות: האם הוא חילל את השבת חלילה?

עשה בורא העולם נס והשמש שבה לזרוח, וידעו כולם כי השבת עדיין לא נכנסה.

(על-פי קהלת רבה, ט).