לשלוחי חב"ד יש פורום פנימי בו הם משתפים חוויות ועוזרים זה לזה בעת הצורך. כמה ימים לאחר חג השבועות האחרון, אחד מהם העלה את הסיפור הבא:

לפני החג, הוא התקשר ליהודים רבים בעירו להזמין אותם לבית הכנסת בבוקר החג כדי לשמוע את קריאת עשרת הדיברות. אחד מהם, רופא במקצועו, ענה שהוא לא מתכוון להגיע בשום אופן. 'אני רופא במרכז רפואי גדול' הוא הסביר, 'ולא אצליח לקבל אישור להשתחרר אפילו לכמה שעות'.

בבוקר החג השליח הופתע לראות אותו נכנס לבית הכנסת.

"דוקטור פישר"! הוא אמר לו. "אמרת לי שאינך מתכוון להגיע. מה אירע?"

מר פישר (שם בדוי, כמובן) סיפר שבדרכו לעבודה הוא ראה שלושה בחורי ישיבה חבדניקי"ם הולכים ברגל על הדרך המהירה. בסקרנותו הוא רצה לדעת לאן הם הולכים – הרי אין כל בית כנסת במרחק הליכה!

הוא עצר ושאל אותם, והם הסבירו שהם בדרכם לבית הכלא המקומי כדי לקרוא לאסירים היהודיים את עשרת הדיברות.

"הם הולכים ברגל לבית הכלא כדי לעזור לאסירים היהודיים, אבל האמת היא שאני נמצא בבית כלא גרוע יותר – בית כלא רוחני!" אמר הרופא לעצמו, ביצע פניית פרסה ועשה את דרכו לבית הכנסת. העבודה יכולה לחכות, הוא הסביר לרב.

הסיפור שהועלה בפורום הפנימי קיבל תגובות רבות. אבל לא חלפו שעות רבות והסיפור קיבל תוספת מפתיעה לא פחות.

היה זה כאשר הרב אבי ריצ'לר, השליח במוליקה היל בניו ג'רזי שגם פועל במסגרת ארגון אל"ף, ארגון המסייע לאסירים היהודיים בארצות הברית, שלח תגובה.

"ברצוני לכתוב את החלק השני של הסיפור" הוא כתב.

"אני הייתי מעורב בשיבוץ הבחורים לאותו בית כלא בחג השבועות.

"מאחורי בית הכלא שוכן בסיס צבאי, ובתוכו יש בית מלון. בדרך-כלל, בחורי הישיבה שבאים לשבתות ולחגים ישנים באותו בית מלון, מרחק כמה דקות הליכה מבית הסוהר.

"בשבועות האחרונים הבסיס הצבאי הקים גדר ענק סביב לבסיס, ואם הם היו נמצאים בחג באותו בית מלון, היה עליהם לצעוד 11 קילומטר לכל כיוון (!). בסופו של דבר מצאנו בית מלון באיזור מאוד לא יהודי שהיה במרחק של כחמישה קילומטרים "בלבד".

"כדי להגיע לבית הכלא, היה עליהם לצעוד דרך אותה דרך מהירה, שם פגש אותם הרופא..."

סיפור נפלא של השגחה פרטית.