בבית אחד בבני-ברק תלוי שעון מוזר למדי. למעשה, אין זה שעון אחד. הוא מורכב משבעה שעונים המציגים את הזמן במקומות שונים בעולם. העיפו מבט קרוב על השעונים ותמצאו רשימה ארוכה למדי של ערים ומדינות ברחבי העולם: שנגחאי ופודונג בסין; אלסקה, ניו-יורק, אוהיו, מישיגן, וושינגטון, קליפורניה וטקסס בארצות הברית; גרמניה, אוקראינה, צרפת וגרמניה מסיימים את הרשימה.

לא. אין זה בית של סוחר אשר לו עסקים חובקי עולם בערים ומדינות אלו. זהו ביתם של הרב משה עליו השלום וזוגתו, תיבדל לחיים טובים, דבורה גרינברג. כשהם רוצים לדבר עם הילדים או הנכדים הפזורים ברחבי העולם, הם יציצו בשעון. האם כבר התעוררו באלסקה? מאוחר מדי בסין? שעת ארוחת צהריים באוקראינה?

כי הילדים גרים הרחק מהבית, מפוזרים ברחבי העולם. הם נסעו להקים בתי חב"ד, בשליחותו של הרבי.

כל זוג חולם להזדקן בכבוד כאשר הילדים והנכדים גרים בקירבת מקום. לדלג משמחה לשמחה, לראות את הנכדים שיבקרו ולהעניק להם חיבוקים חמים ועוגיות של סבתא.

אבל אצל משפחת גרינברג, אם הם רוצים לבקר את הנכדים עליהם לעלות על מטוס, לפעמים לטיסה בת עשרים שעות. והחיבוקים לנכדים ולנינים נעשה בעיקר באמצעים וירטואליים...

על השעון כתוב פתגם קצר. חמש מילים באידיש שמסכמים את דרך החיים של הגרינברגים. זהו פתגם שאמר הרבי מליובאוויטש זצ"ל בשנת תשמ"ו – 1986.

"וואס ווייטער, איז מען נענטער". כמה שיותר רחוק – יותר קרוב.

סיפור חייהם מדהים לא פחות. הרב משה ע"ה גדל ברוסיה הסובייטית, הושלך למחנות עבודה בסיביר וסירב לעבוד בשבת. הוא שילם על כך ביוקר: ישיבת צינוק ממושכת וקיצוץ במזון שהיה מצומצם בין כה וכה. אבל הוא לא נכנע. (כאן תוכלו לקרוא על המחזור המיוחד שהוא כתב במחנה העבודה)

השעון בבית משפחת גרינברג
השעון בבית משפחת גרינברג

אשתו, דבורה שתחי', היא בת למשפחת חזן. משפחה מרובת ילדים שאף היא התגוררה מאחורי מסך הברזל. ההורים העניקו לילדים חינוך יהודי של ברזל: לא לחלל את השבת בכל מחיר. בבית הספר הם זכו להצקות, השפלות ונזיפות מהמורים, אבל הם נשארו בשלהם.

הם נישאו, הצליחו לצאת מרוסיה ולהגיע לארץ הקודש, הביאו לעולם שבעה עשר ילדים והקימו משפחה לתפארת.

לפני מספר ימים, הרב משה גרינברג נפטר לבית עולמו. מאות המבקרים שבאו לנחם את המשפחה נתקלו בשעון היחודי התולה על הקיר. הם ידעו כי את הרצון העז לצאת לשליחותו של הרבי קיבלו הילדים מהוריהם, ההורים הבינו היטב את ההקרבה האישית: רק לפעמים נדירות הם יזכו לראות את הנכדים, או את המשפחה כולה. אך דבר לא הרתיע אותם. הם לא נכנעו ברוסיה הקומוניסטית, והם לא עמדו להיכנע כאן.

"כמה שיותר רחוק – יותר קרוב" אמר הרבי. המרחק הפיזי לא חשוב. אנחנו נוותר, נסתדר. אתם תבצעו את השליחות, תעשו את מה שחשוב באמת.

יהי זכרו של הרב משה גרינברג ברוך; מי יתן וכולנו נקבל השראה מחייו וממעשיו, לעשות תמיד את הדבר הנכון גם כשזה לא קל.