למילים כוח עוצמתי. ואף על פי כן, לפעמים הן מתגלגלות מן הלשון ללא מחשבה ועלולות לפגוע באחרים...

לשם כך הקדישה התורה מצווה מיוחדת: איסור אונאת דברים.

אונאה (או: הונאה1) מהי

כך נאמר בפרשת בהר:

"וכי תמכרו ממכר לעמיתך, או קנה מיד עמיתך, אל תונו איש את אחיו2." פסוק זה מלמד אותנו כי כאשר אנו מנהלים עסקים עם אחרים, עלינו להיזהר שלא להונות אותם אלא להתנהג ביושר ובמוסריות.

אך כמה פסוקים לאחר-מכן מופיע פסוק כמעט זהה:

"ולא תונו איש את עמיתו, ויראת מאלוקיך כי אני ה' אלוקיכם3."

מדוע מופיע איסור זה פעמיים? חכמינו זכרונם לברכה לימדו4 כי בעוד ההונאה המופיעה בפסוק הראשון מתייחסת להונאה בעסקים, הפסוק השני אוסר עלינו להונות את האחר בדברים.

אם נתרגם את המצווה לעברית מדוברת, אסור לנו להשתמש בדברינו כדי לפגוע או לבייש אדם אחר.

דוגמאות

במדרש5, בתלמוד6 ובספרי ההלכה השונים7 מובאות כמה דוגמאות לדיבור שעלול לפגוע באחר, הנה כמה מהן:

* אין להזכיר את עברו של האדם כדי לפגוע בו. כך, למשל, כאשר עובד אלילים התגייר והפך ליהודי, או אדם חזר בתשובה, אין להשתמש בעברו כדי לפגוע בו ולגרום לו בושה.

* לא לגרום לו לפתח ציפיות. אסור להיכנס לחנות ולברר מחיר מוצר, אם אין לנו כוונות אמיתיות לרכוש אותו שכן הדבר גורם לבעלי החנות לפתח ציפיות שווא. כמובן שאפשר לערוך השוואת מחירים, אך רצוי לומר למוכרים כי אתם עורכים השוואת מחירים וכי יתכן שבסופו של דבר לא תרכשו את המוצר אצלם.

* לא להטריד ללא סיבה. כאשר אדם מחפש לרכוש מוצר כלשהו, אין להפנות אותו לאדם אחר מתוך ידיעה ברורה שהוא לא מוכר את אותו מוצר, וזאת לצרכי הטרדה בלבד.

הזהירות שלא לצער אדם אחר

הונאה ממונית וגניבה כספית היא דבר חמור, אך מתברר שפגיעה מילולית היא דבר חמור בהרבה. התלמוד8 מביא על כך שלוש סיבות: א) הפסוק העוסק בפגיעה מילולית משתמש במילים "ויראת מאלוקיך" המראה על החומרה המיוחדת שמייחס בורא העולם לפגיעה זו. ב) פגיעה כספית היא רק בממונו של האדם, אך פגיעה מילולית פוגעת בו עצמו. ג) ניתן לשלם הונאה ממונית אך את המילים שנאמרו אין להשיב.

מעניין כי אפילו האלוקים בכבודו ובעצמו נזהר שלא לפגוע ב... עץ. "אמר הקדוש ברוך הוא: דייך להיות שוה לי! כביכול אני כשבראתי את עולמי לא ביקשתי להונות ל[אף] בריה, ולא פרסמתי לבאי עולם מה היה האילן שאכל ממנו אדם הראשון!9"

ובמקום אחר נאמר: "לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו (=שלא לצער את אשתו), שמתוך שדמעתה מצויה (היא רגישה יותר), אונאתה קרובה (קל לצער אותה)."

מפתגמים ומקורות אלו אנו יכולים לראות עד כמה חשוב שניזהר בדיבורנו. למילים יש עוצמה, הבה נשתמש בהן למטרות חיוביות בלבד.