אתם צריכים הלוואה של מאה שקלים ופונים לידיד שיעניק לכם את ההלוואה. הוא מסכים בתנאי שעל כל שבוע איחור בהשבת ההלוואה, תשלמו שקל נוסף.

נשמע הגיוני, לא? השקל הנוסף יוודא שתחזירו את הכסף בזמן, ועבור המלווה זו תהיה השקעה משתלמת. אבל זוהי ריבית, ובתורה אנו מוצאים שוב ושוב את האזהרה שלא להלוות או ללוות בריבית.

אז כיצד אנו לוקחים משכנתא מהבנק אם היא כרוכה בריבית? ומדוע בכלל אסור להלוות בריבית אם מדובר ברעיון הגיוני, לכאורה? על כך ועוד במאמר שלפניכם.

האיסור בתנ"ך ודברי חז"ל

"אם כסף תלווה את עמי... לא תהיה לו כנושה, לא תשימון עליו נשך1 " נאמר בפסוק. מהו אותו 'נשך' מסתורי? מצטט רש"י2 את דברי חז"ל "ריבית, שהוא כנשיכת נחש שנושך חבורה קטנה ברגלו ואינו מרגיש, ופתאום הוא מבצבץ ונופח עד קדקודו. כך ריבית – אינו מרגיש ואינו ניכר, עד שהריבית עולה ומחסרו ממון הרבה."

התורה שבה ומביאה את האיסור פעמים נוספות, כשהיא משתמשת במילים 'נשך' ו'תרבית'3 :

"אל תקח מאיתו נשך ותרבית... את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך, אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים...4 "; "לא תשיך לאחיך נשך כסף, נשך אוכל נשך כל דבר אשר יישך5 ."

חכמינו זכרונם לברכה ראו את איסור הריבית כדבר עקרוני ביהדות, עד כדי ש"כל המקבל עליו עול ריבית מקבל עליו עול מלכות שמים, וכל הפורק ממנו עול ריבית פורק ממנו עול מלכות שמים" ואף הוסיפו ואמרו שהסיבה שבורא העולם הוציא את בני ישראל ממצרים הייתה כדי שהם יקבלו על עצמם מצווה זו של ריבית6 .

רבי יוסי, אחד מחכמי התלמוד, ציין בהשתאות7 את טפשותם של אלו המלווים בריבית, שכן כאשר אדם כועס כאשר מקללים אותו וקוראים לו 'רשע'; אבל הם (המלווים בריבית) "מביאים עדים ולבלר וקולמוס ודיו וכותבין וחותמין פלוני זה כפר באלוקי ישראל!"

כשהנביא יחזקאל מפרט את חטאי עם ישראל, הוא מונה את עבירת הריבית בין חטאים כמו רצח וגילוי עריות; ואילו בעל הטורים8 מצא במילה 'נשך' גימטריא למילים 'זה נחש' ולומד כי מי שגובה ריבית לא יזכה לקום בתחיית המתים.

הסיבות: מדוע אסור לקחת ריבית

מה רע כל-כך בגביית ריבית? הנה כמה סיבות שהובאו בפרשני התורה.

אכפתיות מהזולת. כאשר אדם מלווה את כספו בריבית, בסופו של דבר הונו של המלווה יתפח בעוד הלווה ייהפך להיות עני וחסר כל. בורא העולם לא רצה שבקרב העם ישרור חוסר שוויון שכזה9 .

חוסר אמונה. לאדם שמלווה בריבית יש מקור הכנסה בטוח כביכול, והוא לא צריך לדאוג ולהתפלל לבורא העולם כמו כל בעל עסק אחר10 .

עניין של הגיון. אם ללווה אין מספיק כסף והוא זקוק להלוואה, כיצד נוסיף עליו גם תוספת תשלום של ריבית11 ?

איסור ריבית בחיי היומיום

המשמעות המעשית בימינו היא כמובן העובדה שאסור ללוות, להלוות או להיות חלק מהלוואה הכרוכה במתן ריבית. יתירה מכך נאמר שעל אדם שלווה מחברו חל איסור לתת שום דבר כתוספת על תשלום הסכום המקורי, אפילו בדיבור בלבד! כך, למשל, אם הוא לא היה נוהג לאחל למלווה בוקר טוב, אסור לו כעת לעשות זאת שכן הדבר נעשה רק בגלל ההלוואה ולפיכך הוא נחשב לריבית.

כל מי שהלווה מהבנק או משתמש בכרטיס אשראי יודע שהוא משלם ריבית, לפעמים אפילו ריבית גבוהה. האם הוא עובר בכך על איסור? בדרך כלל, התשובה שלילית. קיים הליך הלכתי שנקרא "היתר עיסקא" שהופך את מתן ההלוואה למעין עסק משותף בעל רווחים, מה שמאפשר את מתן ההלוואה. כמעט כל מוסד פיננסי בישראל מחזיק בהיתר כזה לטובת הלקוחות היהודיים.

איסור ריבית לגוי

האיסור להלוות בריבית חל רק על הלוואות בין יהודים, בעוד על אומות העולם נאמר "לנכרי תשיך" – מותר להלוות לגוי בריבית. ואכן, במשך הדורות יהודים רבים – עליהם נאסרו אפשרות עיסוק אחרות – התעסקו בהלוואה בריבית.

אם איסור ריבית חמור כל-כך, מדוע התירה התורה להלוות בריבית לגוי?

בנקודה זו חשוב להיזכר במה שצויין לעיל על הלגיטימיות שבהלוואה בריבית. מדובר בהליך חוקי לכל דבר ועניין שסוכם מראש על שני הצדדים, והוא גם הליך הגיוני: אם אני מעניק סכום מסויים כהלוואה, אני יכול לבקש תשלום על כך בדמות ריבית.

אלא שכאשר מדובר בעם ישראל, בורא העולם רוצה שנגמול חסד עם הזולת ונעניק לו הלוואה ללא כל ריווח מצידנו.

האברבנאל12 מגדיר זאת כך: "הנשך מצד עצמו איננו דבר בלתי ראוי... איננו נמאס גם לא מגונה והוא סחורה ומשא ומתן והגון מפאת עצמו... לכן ייחס הקב"ה את הענין הזה במדרגת חסד שיעשה עם אחיו כשילוהו כספו מבלי רווח ותועלת כלל."

אם כן, מצוות ריבית כמוה כמצוות הצדקה. בבסיסה עומדת הדאגה לזולת וערך הנתינה ללא לצפות לתמורה.