רעיונות מתורתו של אדמו"ר הזקן

אצל החב"דניק היו שינויים בתפילתו. לא כל יום הוא הצליח להתעורר מההתבוננות שבתפילה. היו ימים שבהם ההתבוננות הצליחה לעורר את הלב יותר והיו ימים שההתעוררות הייתה פחות

אילו נתנה רשות לעין לראות, את כוח ומציאות ה' במלא נוכחותו לא היינו רואים דבר, שהרי אין עוד מלבדו. לכן, כל שנראה לנגד עיננו איננו קיים בעצם

נדמה כי תחושת האנוכיות היא דבר טבעי, חלק מאישיותינו. כיצד ברא האלוקים אנשים שכופרים במציאותו? על כך ועוד במאמר המעמיק שלפניכם

המושג 'רצוא ושוב' (רו"ש), כביטוי להתמלאות והתרוקנות, לעליה מעלה ולאחריה שיבה מטה אל המציאות, נזכר לראשונה בפתח ספר יחזקאל

הנשמה היא העצמיות, ה"אני" השוכן בגוף ופועל דרכו. בלי הנשמה, הגוף הוא כמו נורה ללא חשמל, מחשב בלי תוכנה, חללית ריקה מאסטרונאוטים

דומה כי כל חיי האדם מרוכזים מסביב למילת-קסם זו: שמחה. כל פעולותיו, מאוויו, רצונותיו ותחושותיו של האדם הם שרשרת גדולה אחת של געגועים לשמחה

כיצד עלינו להגיב כשאנו רואים שאלוקים גומל עמנו חסד? יעקב אבינו היה צדיק ובורא העולם הבטיח לו שהוא יהיה עמו. ובכל זאת הוא הכריז - "קטונתי"

החסיד וה'מתנגד' נפגשו והחלו לשוחח: לו רצה הבורא להכחיד את עולמו, מה היה עליו לעשות? מתברר שהתשובה היא: כלום...