בשנת תשל"ד, החלה 'תופעה' חדשה לרתק אליה עוברים-ושבים ברחובות מנהטן - מעין משאית קטנה שדלתה האחורית פתוחה ובתוכה שולחן עץ, שני ספסלים וכמה בחורים מזוקנים במגבעות שחורות. רמקול שחובר לגג הרכב שידר מוסיקה חסידית עליזה שגברה על רעשי הרחוב. כרזות גדולות שהודבקו על דפנות המשאית, חשפו את שמה ומטלותיה - 'טנק המבצעים'; "הנח תפילין בכל יום חול"; "הכתובת לכל עניין יהודי" וכדומה.

היו אלה 'טנקי המצוות' - 'רכבי המלחמה' ששלח הרבי למאבק על נשמתו של היהודי האמריקני: אם חלק ניכר מיהודי ארה"ב לא מגיע מדי בוקר להניח תפילין בבית-הכנסת - הרבי יביא את התפילין אליהם. הוא ישלח את תלמידיו שיעמדו בפינת רחוב, יעצרו את העוברים-והשבים וישאלו: "סליחה, אדוני - האם אתה יהודי?" וכשהלה יענה בחיוב, השואל ימשיך: "האם אתה רוצה - מוכן - מעוניין להניח תפילין? - זו מצווה חשובה!", וכשיענה היהודי גם לזאת בחיוב, יוזמן אל תוך המשאית, יפשיל את שרוולו השמאלי, יניח את התפילין סביב זרועו, יענוד אותם למצחו ויאמר תפילה.

גם את נשי ישראל שירת 'טנק המצוות'. כאשר חולפת על פניו אשה יהודיה, יעצור אותה הבחור ואם תסכים, יעניק לה חבילה קטנה הכוללת פמוט, נר-שבת-קודש ועלון המסביר את חשיבותה של הדלקת הנרות בזמן - 18 דקות בדיוק לפני השקיעה. הברכה שעליה לומר בהדלקה מודפסת בעלון באנגלית ובעברית ולצדה מסר קצר על אור השבת בבית היהודי. בנוסף, הוא או היא יקבלו עלונים נוספים על 'מבצעי המצוות' האחרים של הרבי, הכוללים דברי הדרכה על בדיקת מזוזות, איתור בית-ספר יהודי עבור הילדים, וכדומה.

עם השנים, החליפו קרוואנים ניידים את המשאיות ועתה כבר היה אפשר לציידם בארונות, בסידורי תפילה ובמקומות ישיבה נוחים לשיחה או להשתתפות בשיעור יהדות על רגל אחת. עם זאת, הרעיון התפעולי של המשאית או הקרוואן היה ונותר זהה: צא ועזור ליהודי לקיים עוד מצווה.

* * *

מצווה פירושה 'ציווי' ובחמשת חומשי תורה מצויות תרי"ג (613) מצוות. עם זאת, למלה 'מצווה' יש גם משמעות נוספת הנגזרת מהמושג 'צוותא', כלומר חיבור וקשר. במלים אחרות, בקיום המצווה, מתקשר האדם עם היישות האלוקית שציוותה על קיום המצווה - בורא העולם.

לפני שהרבי הכריז על 'מבצעי המצוות' שלו, המצווה היתה בעיקר מעשה אישי שיהודים דתיים היו מקיימים בביתם או בבית-הכנסת. כשהוציא הרבי את התפילה, הברכה והנחת התפילין לרחובה של עיר, היה זה רק טבעי שאנשים רבים ירימו גבה ויקשו: "תפילין על 'היפי'?" - "מה הרעיון בהנחת תפילין לאדם הנמצא בדרכו לארוחת-צהריים במסעדה לא-כשרה?" - "המצווה היא חלק מאורח-החיים של יהודי דתי, ובתור שכזו, היא חסרת כל משמעות כאשר היא מוצאת מהקשר זה..." ועוד ועוד.

אבל הרבי ראה את קיום המצווה באור שונה: יצירת קשר בין האדם וה' - בין הבורא לנברא ומעשה בעל חשיבות קוסמית ומשמעות נצחית כדברי הרמב"ם: אדם שעושה ולו רק מעשה טוב אחד, יכול להכריע את הכף ולהביא לעולם כולו ישועה והצלה.