לאחרונה שמעתי את הסיפור הבא:
כאשר ניסו לחוקק חוק נגד הפלות בישראל, שמואל תמיר – שהיה אז שר המשפטים – התנגד בכל כוחו לחוק.
משלחת של רבנים הגיעה לבקר את שר המשפטים כדי לשכנע אותו להסיר את התנגדותו. בין הרבנים היה גם הרב רפאל לוין, בנו של הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין. אמר רפאל לשר המשפטים "ברצוני לספר לך סיפור ששמעתי מאבי".
הנה הסיפור: בעיר רמת גן גר זוג צעיר שהיה נשוי תקופה קצרה. והנה קרתה "תקלה" – האשה נכנסה להריון. זה לא היה בתוכנית, והמצב הכלכלי של הזוג היה בכי-רע. החליטה האישה שאין ברירה אלא לבצע הפלה.
כשהוריה שמעו על תוכניתה, הם ניגשו לביתו של רבי אריה לוין והתחננו בפניו שישפיע על בתם לחזור בה. למרות שהרב לוין גר בירושלים והזוג הצעיר התגורר ברמת גן ובאותם ימים הדרך ארכה זמן רב, הסכים הרב לוין לגשת לביתה.
רבי אריה לוין הגיע לרמת גן, דפק על הדלת ונכנס הביתה. הוא לא אמר מאום; לא תמיד מילים יכולות לעזור. הוא החל לבכות בכי חסר מעצורים; כאבו של העובר נגע לליבו והוא לא יכל לעצור את הכאב.
בשלב מסויים כאבו של רבי אריה נגע לליבה. היא הבינה כי אם היא תבצע את ההפלה היא תגדע חיים של ילד שיכול לגדול ולהתפתח, וכל החיים לפניו.
"אני נשבעת לך, רבי, שלא אבצע הפלה" היא אמרה.
ואכן היא עמדה בדיבורה. לילד שנולד קראו שמואל.
סיים הרב רפאל לוין את סיפורו ופנה אל שר המשפטים: האם אתה יודע מיהו אותו שמואל?
שר המשפטים היה נבוך, והרב לוין המשיך: שמואל הזה הוא אתה, שמואל תמיר.
שמואל תמיר לא האמין למשמע אוזניו. הוא צלצל אל אמו ובירר האם הסיפור נכון. האמא התחילה לבכות, ואישרה את דבר המעשה. היא הסבירה שבשל מצבם הכלכלי הקשה הם חשבו על הפלה, אך תודה לא-ל היא חזרה בה.
הסיפור נגע לליבו של שר המשפטים. הוא הפך לתומך נלהב של החוק, ואכן זמן קצר לאחר-מכן החוק אושר בכנסת.
כתוב תגובה