"אימא שלי בבית חולים" כתבה מישהי. "מדוע שאתפלל לבורא העולם אם הוא זה שגרם לה להיכנס לבית החולים? אם הוא היה רוצה שהיא תבריא, הוא יכול להבריא אותה מבלי שאתפלל."

זו שאלה מצוינת שהועלתה על ידי רבים וטובים. כשאנו מתפללים לבורא העולם, אנו מבקשים ממנו לשנות מצב קיים כלשהו. לשלוח לנו פרנסה, לרפא חולים, למצוא זיווג... אבל המצב הקיים לא נוצר איכשהו מעצמו. זהו מעשי ידיו של האלוקים, ואם הוא רוצה שהמצב ישתנה הוא יכול לשנות אותו בעצמו.

אם נרצה, אנו יכולים להרחיב את השאלה כמעט לכל היבט בחיים. אלוקים ברא עולם מאוד לא מושלם ואנו עובדים ללא הרף כדי לתקן את החלקים שלא מושלמים. כדי למצוא מחסה לראשנו אנו צריכים לבנות בית. כדי לאכול, אנו צריכים לחתוך, לתבל ולבשל אוכל. כדי שיהיו לנו ילדים מחונכים, אנו חייבים לחנך אותם.

וכאן עולה השאלה: למה? מדוע בורא העולם לא יצר עולם בו לחמים ולחמניות גדלים על העצים, בתים ייווצרו סתם כך על ההרים בדיוק כמו סלעים, וכל הילדים יולדו מנומסים ומחונכים?

ההרגשה הטובה ביותר

דברים רבים גורמים לאדם להרגיש טוב: אוכל טוב, שינה מספקת, ספורט אתגרי, טיול ברחבי העולם... הרשימה תתארך עוד ועוד, אך אחת התחושות המספקות ביותר הן תחושה של "צריכים אותי."

חישבו על כך לרגע. התקופות הכי פוריות בחיים שלכם היו התקופות בהם חשתם שצריכים אתכם. בין אם זה בעבודה, בין אם זה בחיי המשפחה או בסביבה חברתית כלשהי. אם צריכים אותי, אני מוכן לשנס מותניים ולעשות מה שצריך. אם אני יודע שמה שאני עושה יחולל שינוי אמתי בחיים של אנשים אחרים, אתעורר בבוקר מלא בהתלהבות ואנרגיה.

ולאידך גיסא, אין לי ספק שהייתם מאוד שמחים לקבל תלוש משכורת מבלי שתצטרכו לעשות כלום בעבודה. אך אחרי חודש או חודשיים (אם לא שבוע-שבועיים) זה היה נמאס. נמאס לקום בבוקר עם תחושה שאף אחד לא צריך אותי, שאני סתם מיותר.

בורא העולם ברא אותנו, את בני האדם. הוא גם ידע היטב על התכונה הזו המיוחדת שהוא הטביע בנו: הרצון ליזום, לשנות ולתרום. הוא ברא עולם לא מושלם והשאיר בו כל-כך הרבה דברים הזקוקים לטיפולנו.

העולם בידיים שלנו. העולם צריך אותנו, וזה גורם לנו להרגיש טוב – וגם לעשות משהו בנידון.