שאלה:

אני חושב שהדת היא רק משענת. היא מיועדת לחלשים ולנזקקים. אתה לא יכול להסתדר לבד בחיים?

תשובה:

אתה צודק. הדת היא משענת, סימן לחולשה אנושית. ואם להיות כנה, הדת אינה המשענת היחידה. אני כל כך חלש, שאני זקוק לקשת שלמה של מנגנוני תמיכה עליהם אוכל להשען ושיעזרו לי להמשיך לתפקד.

אני זקוק לאוכל. ככל שמביך להודות בכך, אני תלוי לחלוטין באכילה. בלי אוכל, סביר שלא יהיה לי הכוח לעשות שום דבר כמעט. גופי לא מזין את עצמו אלא זקוק לעזרה מבחוץ. לכן אני אוכל.

יש לי גם משענת רגשית. אני זקוק לאנשים אחרים. בלי תמיכתם של משפחתי וידידיי, אין ספק שלא הייתי במקום בו אני נמצא כיום. ואם כבר, אני גם די תלוי בנעליים שלי. כפות הרגליים שלי היו כואבות מאוד בלעדיהן.

האדם הוא יצור שברירי. אנחנו לא מסוגלים לחיות לגמרי בגפנו מבלי להזדקק לאף אדם אחר. אנו תלויים במשאבים חיצוניים כדי לשרוד. אנו זקוקים שיאכילו אותנו, אנו זקוקים לכך שיאהבו אותנו ואנו זקוקים לנעליים. אני מודה לא-ל כל יום, כי הוא זה הנותן לי אוכל, משפחה ומנעלים לרגליי.

אך מעל לכל, אני מודה לו על כך שהוא נתן לחיי תכלית ומטרה. בדיוק כפי שאינני מסוגל להזין את עצמי בלי לצאת אל מחוץ לעצמי, כך אינני יכול להעניק משמעות אמיתית לחיי בלי לחפש מעבר לעצמי.

יתכן שדבר זה עושה אותי חלש, אך אני סבור שהדבר דווקא נותן לי כוחות. אפילו אם אני רעב, בודד או יחף, הרי כל עוד יש לי תכלית אלוקית, אהיה מסוגל להתמודד עם כל אתגר שייקרה בדרכי.