מדי שנה בליל תשעה באב בבית הכנסת קוראים את "מגילת איכה." מגילת איכה היא אחת מחמש המגילות המופיעות בתנ"ך (ארבעת המגילות האחרות הן מגילת רות, שיר השירים, קוהלת ומגילת אסתר), והיא מתארת עד לפרטי פרטים את חורבן בית המקדש הראשון.
הנביא מקונן על החורבן, על הגלות האיומה אליה יצאו בני ישראל ועל האסונות שאירעו באותה תקופה.
המגילה נקראת כך על שם המילה בה היא נפתחת (ומופיעה מספר פעמים במשך המגילה): 'איכה' – כיצד? כיצד אירע שירושלים, העיר היפה ביותר בתבל, הפכה לעיי חרבות? כיצד קרה הדבר שעם ישראל, העם שנבחר על ידי האלוקים וקיבל ממנו את התורה, מעונה, מגורש ונהרג על ידי אומות העולם?
"איכה ישבה בדד העיר רבתי עם, היתה כאלמנה. רבתי בגוים, שרתי במדינות, היתה למס. בכו תבכה בלילה, ודמעתה על לחיה, אין לה מנחם מכל אהביה. כל רעיה בגדו בה היו לה לאויבים. גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה, היא ישבה בגויים לא מצאה מנוח. כל רודפיה השיגוה בין המצרים. דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד, כל שעריה שוממין כוהניה נאנחים בתולותיה נוגות והיא מר לה. היו צריה לראש אויביה שלו, כי ה' הוגה על רוב פשעיה..."
כאמור, את המגילה קוראים מדי שנה בליל תשעה באב כדי לזכור את החורבן, לקונן על מה שהיה ולהתפלל לביאת המשיח במהרה בימינו.
מתי נכתבה מגילת איכה
לפי התלמוד, מגילת איכה נכתבה פעמיים. הפעם הראשונה נשרפה על ידי המלך יהויקים, שמלך באותה תקופה בירושלים; השניה נכתבה זמן קצר לאחר מכן.
סיפור כתיבתה של המגילה מופיע בספר ירמיהו פרק לו. ירמיהו מתאר כיצד בורא העולם פקד עליו לכתוב על מגילה את כל האסונות העומדים להתרחש על עם ישראל אם הם לא יטיבו את מעשיהם וישובו בתשובה לפני האלוקים. ירמיהו מכתיב את המגילה לברוך בן נריה, מבקש ממנו לאסוף את העם ולקרוא באזניהם את הדברים הכתובים בה.
ספר ירמיהו לא מביא את תגובת העם לדברי המגילה, אך אנשי המלוכה שנכחו במקום לקחו את הדברים לתשומת ליבם. הם השיגו עותק של המגילה והודיעו למלך על תוכנה.
המלך ישב בבית החורף והאח בערה בעוז. כאשר הסתיימה קריאת המגילה, הוא קרע אותה לגזרים והשליך אותה אל האש.
חכמינו זכרונם לברכה מתארים את הדו-שיח שהתנהל בחצר המלוכה לפני קריעת המגילה (מועד קטן, כו, כאן בתרגום מארמית):
"אמרו לו ליהויקים: כתב ירמיה ספר קינות. אמר להם: מה כתוב בו? אמרו לו: איכה ישבה בדד. אמר להם: אני המלך [כלומר: גם לפי דברי נבואה זו, עדיין אהיה המלך]. אמרו לו: עוד כתוב בה – בכו תבכה בלילה. אמר להם: עדיין אני המלך. אמרו לו: גלתה יהודה מעוני. – עדיין אני המלך. דרכי ציון אבלות. – עדיין אני המלך. היו צריה לראש [כלומר: הצוררים ישלטו בעם ישראל]. אמר להם: מי אמר זאת? אמרו לו: כי ה' הוגה על רוב פשעיה. מיד קרע את המגילה ושרף אותה באש."
לאחר שנשרפה המגילה, פקד האלוקים על ירמיהו לקחת מגילה נוספת ולכתוב שוב את אותם הדברים בתוספת דברים נוספים.
תקווה וציפיה
לצד הקינה המבכה את צרותיו של עם ישראל, שזורה במגילת איכה נימה של תקווה, תפילה וערגה לימים טובים יותר. כך מסתיימת המגילה במילים "למה לנצח תשכחנו, תעזבנו לאורך ימים? השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם." ברוח זו, בתחנונים לימים בהם שוב בית המקדש יבנה בירושלים והמוות והרוע יחדלו להתקיים לנצח, מסתיים אחד הספרים העצובים ביותר בתנ"ך.
כתוב תגובה