כאשר מורים לנו "למעט בשמחה", יכול להיות שטמונה שם דווקא הוראה להוסיף ולהגביר את השמחה? ואיך ההוספה בשמחה קשורה עם תזמון של השלמת פרקי לימוד בדיוק באותם ימי צער?

בואו להכיר מבט מזווית אחרת על תשעת ימי האבלות, עם גישה שמשלבת ריאליזם בריא עם אופטימיות טהורה ויוצקת שמחה רבה בימים של אבל.

ימי אב-לות

תשעת הימים הראשונים של חודש אב חותמים את שלושת שבועות האבלות של הקבועים במסורת היהדות. ביום התשיעי בחודש אב אנו אבלים על חורבן בתי המקדש הראשון והשני, ובשבועות שקדמו לו אנו מציינים את צערנו על תהליכים בכיבוש ירושלים שהושלמו באותם ימים1.

האבלות מתבטאת בשורה של הלכות שאוסרות מעשי שמחה מופגנים לאורך כל שלושת השבועות. בתשעת הימים מתגברת האבלות, ונוספים איסורים על מעשים שאינם משמחים כל כך אך גורמים שמחה מועטת2 .

אם לסכם את גישת היהדות לימי (תחילת) חודש אב, נוכל להשתמש בקביעת המשנה3 : משנכנס אב – ממעטין בשמחה!

ממעטין – בשמחה

גישה מקורית נמצאת בספרי החסידות, המפרשים את דברי המשנה באופן שונה מהפרשנות המקובלת. וכך מפרשים החסידים:

משנכנס אב ממעטין את המעשים והתחושות השליליים – באמצעות שמחה!

הרבי מליובאוויטש זצ"ל הסביר4 את הגישה הזו באמצעות הבהרת תפקידו של כל אדם בעולם – להמחיש ולהדגיש את היות הבורא עיקרו של כל פרט בעולם שברא. ומכיוון שעל הבורא נאמר "עוז וחדווה במקומו" הרי שחלק מגילוי מציאותו של הבורא בעולמו היא עצם השמחה.

משכך, ביאר הרבי, ברור שגם ההוראה להמעיט בשמחה בחודש אב היא רק המעטה ביחס לשמחה הרגילה במשך כל השנה. אך יש להשתדל ולהוסיף בשמחה של מצווה ככל שמאפשרות המגבלות ההלכתיות של דיני האבלות.

טוב ותורה

כחלק מגישה חיובית זו, קרא הרבי מספר פעמים להוסיף במעשי טוב וחסד במהלך "תשעת הימים" הללו מתחילת חודש אב ועד לתשיעי בו, כדי להוסיף שמחה ככל האפשר5 .

כמו כן קרא הרבי להשלים את לימוד "מסכתות" שלמות בתלמוד, ולקיים את המנהג לערוך בתום הלימוד חגיגת "סיום מסכת" בעיצומם של תשעת הימים. כך תגבר שמחת התורה, ותמעיט את העצב האבלות.

"סיום מסכת" בכל יום מ"תשעת הימים" הפך מאז קריאתו של הרבי למחזה נפוץ בריכוזי יהודים, וישנם גם "סיומים" שנערכים בשידור חי בתחנות הרדיו בישראל.

במהרה ייהפכו לששון ולשמחה

התפילה והאיחול המסורתיים לימי הצום והתענית מכילים בקרבם משמעות עמוקה: יהי רצון שהימים הללו ייהפכו מצום ומספד לימי ששון ושמחה. או אז, בגאולה המובטחת לבני ישראל, תורגש השמחה בכל הימים וללא צורך במאמץ6