שאלה:

אני כל הזמן נותנת ומעניקה לזולת, באמת מכל הלב וללא לחכות לתמורה. מצד שני, כואב לי לראות שאף אחד לא מעריך את מה שאני עושה.

תשובה:

אולי היה כדאי שתקחי שוב את המשפט הראשון שכתבת ותשאלי את עצמך: האם את באמת נותנת מכל הלב ובלי לחכות לתמורה?

המון אנשים נותנים ועוזרים לזולת. ולמען האמת, זה לא ממש משנה מדוע הם עושים זאת. גם אם הם לא עושים זאת מתוך הלב, עדיין אלו שמקבלים את עזרתם נעזרים באמת. מספרים על אחד מחסידיו של האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מליאדי, שהתלונן בפניו על כך שהוא לא נותן לצדקה מכל הלב. הרבי השיב לו: אבל העני שבע באמת!

מצד שני, אם העזרה שלך לא נובעת מהמקום הנכון, את עלולה למצוא את עצמך מתוסכלת.

אינני מכיר אותך, אבל אולי את נותנת לזולת כי את מחפשת הערכה ותשומת לב חיובית? אולי את תמיד עוזרת כי בסתר ליבך את מחכה ל'תודה' שתגיע לאחר מכן, וכשהיא לא מגיעה הדבר מפריע לך מאוד?

אם התשובה היא חיובית, יש לי פתרון עבורך. המשיכי לתת, אבל תתני מהסיבות הנכונות. כי את ההערכה האמיתית לא תקבלי מבני האדם על פלנטת ארץ, אלא מבורא העולם שבוחן ומביט את כל מעשינו.

בני האדם הם ברי חלוף. היום הם כאן, ומחר – מי יודע? אך האלוקים נמצא לנצח. הוא עוקב אחרי כל מעשה שאנחנו עושים. מתן צדקה ועזרה לזולת הם לא סתם דבר טוב וחיובי; הם משהו שהקדוש ברוך הוא עושה בעצמו. "מה הוא רחום, אף אתה היה רחום." בכל בוקר הוא מחזיר לנו את נשמותינו, מעניק לנו אוויר לנשימה ומזון לאכול. גם אם לא התנהגנו בדיוק כמו שצריך ביום הקודם. ואנחנו נותנים מבלי לחכות לתמורה או לחפש הערכה: ההערכה האמיתית נמצאת רק בידיו יתברך.