הילד שלי פוצע את עצמו

שאלה:

בני הגיע הביתה מהגן עם שריטות על צווארו. כאשר התקשרתי לגננת כדי לשאול מה קרה, היא הסבירה שהוא עשה זאת לעצמו כאשר הוציאו אותו מהפעילות כיוון שקרע את הציור של ילד אחר. מאז הפעם הראשונה הזאת גיליתי גם סימני נשיכות שהוא גרם לעצמו כאשר קיבל עונש. זה ממש מפחיד. ניסיתי להסביר לו שאסור לנו לפגוע בעצמנו ממש כמו שאסור לפגוע באחרים, אבל הוא לא ממש התרגש. מעולם לא הרבצנו לו בבית והגננת אף היא חביבה ושופעת חום ואהבה. מדוע שילד קטן כזה יפגע בעצמו? וחשוב מכך, כיצד אוכל לגרום לו להפסיק?!

אמא של נשכן

תשובה:

אמא-של-נשכן יקרה,

ישנן כמה סיבות שבגללה קורה שילדים קטנים פוצעים את עצמם.

יש ילדים שעושים זאת כדי למשוך תשומת לב. הם מקווים להסיט כך את כעסם של ההורה או המטפל/ת ולעורר אצלם במקום זאת כעס סימפטיה. במקרים אלה, חשוב לא לעודד את התנהגותו של הילד בכך שנגיב בסימפטיה ובדאגה. במקום זאת, מוטב שההורה יפגין שלווה רגועה. לדוגמא, אמא יכולה לומר, "אתה יכול לנשוך את עצמך אם אתה רוצה, אבל אתה עדיין צריך לנקות את החדר שלך", או "אתה יכול לנשוך את עצמך אם אתה רוצה, אבל אתה עדיין צריך ללכת לישון", וכדומה.

ילדים אחרים משתמשים בפגיעה עצמית בסיטואציה חינוכית בתגובה לדרישות שהם מרגישים שאינם מסוגלים לעמוד בהן. במקרה כזה, הפגיעה העצמית היא דרך לפוגג את חרדת הביצוע שלהם ולהנמיך את הציפיות שתולים בהם.

יש ילדים שמשתמשים בפציעה עצמית בתקופות של לחץ או מצוקה רגשית, בתור שיטה להרגיע את עצמם. חוקרים חושדים שפציעה עצמית גורמת לשחרור נוירו-טרנסמיטורים שיש להם השפעה מרגיעה על הילד. נשמע לי שזה עשוי להיות המקרה של בנך, שפצע את עצמו כאשר קיבל עונש.

ההתנהגויות הנפוצות ביותר בקרב ילדים קטנים הפוצעים את עצמם הן נשיכה עצמית, דפיקת הראש, חיטוט מופרז בעור או בצלקות ותלישת שיער.

אירוע בודד של פגיעה עצמית לא מהווה גורם לדאגה מיותרת, אך דפוס של פציעה עצמית בזמני לחץ ומצוקה הוא בהחלט דבר שצריך להיבחן על-ידי פסיכולוג ילדים כדי לקבוע אם הילד מצוי בסיכון לפציעה עצמית חמורה. יתר על כן, פציעה עצמית עשויה להיות גם סימן אזהרה מוקדם להפרעה רגשית סמויה, כמו הפרעת חרדה או עיכוב התפתחותי כולל (PDD - pervasive developmental delay). במקרים אלו חיוני לדאוג שהילד יקבל טיפול שיעזור לו ללמוד התנהגויות להרגעה עצמית.

אף שמפגש בהתנהגויות של פגיעה עצמית בקרב ילדים הוא התנסות מפחידה ומדאיגה להורים, הרי למעשה אין זו התנסות נדירה כל כך. הורה שמסוגל להישאר רגוע נוכח פציעה עצמית של הילד יהיה אף הרבה יותר אפקטיבי בהתמודדות עם מצב זה.

יש מצווה לשמור על בריאותנו היטב (דברים ד, טו). מצווה זו מביעה את דאגתו של ה' לרווחתנו הפיזית והרגשית. כמו הורה אוהב שדואג אם ילדו אוכל וישן היטב, אף אלוקים מודאג מבריאותנו ורווחתנו הכוללת.

הסבירי לבנך שה' אוהב אותו ושה' נמצא עמו אף שאינו יכול לראותו. אף חשוב מכך, ה' נמצא אתו תמיד, אפילו באותם זמנים מפחידים שבהם אינך יכולה להיות אתו. אולי הבנה זו תעזור לו להרגיש פחות לבד ומפוחד במשך אותן אפיזודות שבהן הוא מתפתה לפגוע בעצמו.