שאלה:

השבוע חל בר המצווה שלי. כולם אומרים לי שאני הופך למבוגר, אבל אימא שלי אומרת שאני עדיין יהיה ילד. מי צודק?

תשובה:

אתה תהיה בן שלוש עשרה, ולכאורה שום דבר לא קורה. מבחוץ, אתה עדיין אותו ילד שהיית בגיל שתים-עשרה ושלושת-רבעי. אבל בפנים, בנשמתך, מתרחש שינוי כביר.

בתוכנו קיימים שני קולות פנימיים. הקול האחד הוא קול הטוב, הדחף הפנימי לעשות את מה שטוב, נכון ומוסרי. הקול האחר הוא קול הרע, צדה האפל של אישיותך, שדוחף אותך לעשות כל מה שאתה רוצה, בלי לחשוב במי אתה פוגע או על איזה עבירות אתה עובר.

שני הקולות הפנימיים הללו מדברים בקול שלך. הם לא השפעות חיצוניות, אלא הם אתה-עצמך, הם בתוך ראשך, והם ייאבקו במשך כל חייך על השליטה. אנשים לא מודעים לכך יכולים להתבלבל. ברגע אחד הם מרגישים טובים ורוצים לעשות את מה שטוב ונכון, וברגע הבא מופיע דחף מכוער והם מתנהגים רע. "מה לא בסדר אתי?" הם חושבים. "מי אני, מלאך טהור או שטן קטן ונבזי?" התשובה היא: שניהם. יש לך צד שהוא טהור ולא-אנוכי וצד אחר אנוכי וגס-רוח. עליך לבחור אחרי איזה קול ללכת ולקחת אחריות על בחירתך.

עד עתה, הוריך ומוריך חינכו אותך כיצד להיאבק בקולות הללו ולהקשיב לקול הטוב. עכשיו, החל מגיל בר-המצווה, אלוקים נותן לך את הכלים והאחריות לנהל את המאבק הזה בעצמך.

בשנים הבאות תועמד במבחן פעמים רבות. ייגשו אליך אנשים שאתה חושב שהם חברים שלך ויציעו לך לעשות דברים שאתה יודע שהם רעים. קול הרוע הפנימי שלך יאמר, "יאללה, כולם עושים את זה, אל תעשה מזה סיפור, תצטרף אלינו". אבל קול עמוק יותר, שלעתים קשה יותר לשמוע אותו בתוך כל הרעש מסביב, יאמר, "לא. אתה צריך לעשות את הדבר הנכון, ולא משנה מה כולם יחשבו עליך".

במאבקך עם השטן הפנימי תקבל עזרה. התורה תמיד תעמוד לרשותך ותבוא לעזרתך בהדרכה, בהשראה ובלימוד ההבחנה בין טוב לרע. לכן נער בר-מצווה עולה לתורה - כדי להתחבר עם מקור ההשראה שלך בטרם תצא לשליחותך. כאשר תברך על התורה, כולם יענו "אמן!". זה מסמל את התמיכה והעידוד שתקבל ממשפחתך ומקהילתך בעודך מתמודד עם האתגרים שייקרו בדרכך.

להיות בוגר פירושו לקחת אחריות ולא להאשים אף אחד בחולשותיך. יש אנשים שלעולם לא מתבגרים, אבל ביום בר-המצווה שלך אתה עושה את הצעד הראשוני כמבוגר.