1) אמא – אהבי את אבי ילדייך. אבא – אהב את אם ילדיך.

אם אתם באמת אוהבים את ילדכם/ ילדתכם, והייתם עושים הכל עבורם, אז אחד הדברים הטובים ביותר שתוכלו לעשות כדי באמת לעשותם מאושרים, הוא לאהוב את ההורה שלהם, אמהות – את אבי הילדים, אבות – את אמם של הילדים.

כאשר ילד רואה את הכבוד והאהבה שהורה אחד רוחש להורה האחר – כאשר הוא שומע דברים כמו "בוא נלך יחד לקנות פרחים לאמא", או "בואו נחכה כולנו לאכול ארוחת ערב ביחד עם אבא כשהוא יחזור הביתה" – הדבר נותן לילד תחושת ביטחון בלתי רגילה, ואת הידיעה ששני האנשים החשובים ביותר בחייו מצויים בהרמוניה זה עם זו. הדבר נותן לילד גם דוגמא חיה: "אם אמא שלי מכבדת את אבא שלי, ואבא שלי מכבד את אמא שלי, אז אני, כילד, ודאי צריך לכבד מאוד מאוד את שני ההורים שלי!"

2) אל תגידו "לא" כשאתם מתכוונים לומר "אני לא יודע"

העיקרון הראשון שלומדים בקורסים למכירות הוא, שכאשר לקוח פוטנציאלי אומר "לא", איש המכירות צריך לפרש זאת כ"לא עכשיו, אך נסה שוב מאוחר יותר".

אם אחת אמרה לי לאחרונה, שבתה בת ה-10 יודעת את הסוד הזה בלי שהלכה לקורסים כלשהם, ונראה שיש לה כישרון טבעי לעניין. כאשר היא רוצה משהו והוריה אומרים "לא", היא פשוט ממשיכה לנדנד עד שהם אומרים "טוב, בסדר".

הסברתי לאם הילדה שבתה לא מוכשרת באופן טבעי, אלא שהוריה לימדו אותה את ההתנהגות הזו. ילדים לומדים מהר, והם מיישמים מהר מאוד את העקרונות שלמדו.

לפעמים, אין זה קורה מפני שאנו לא מספיק איתנים בהחלטותינו, אלא כיוון שה"לא" המקורי שלנו לא היה באמת "לא" מלכתחילה. ילד עשוי לפעמים ללחוץ אותנו לפינה עם איזו בקשה, כשאנו עצמנו לא בטוחים כלל מה צריכה תגובתנו להיות. לפיכך, אנו אינסטיקטיבית אומרים "לא", רק כיוון שאיננו מוכנים לומר "כן".

במקרים כאלה, תשובה כמו "תן לי לחשוב על זה" או "אני זקוק/ה קצת זמן להחליט בנושא" צריכה לספק את הילד. דבר זה נותן לכם זמן לחשוב על כך, וכאשר תתנו לבסוף את התשובה, בין שהיא "כן" או "לא", ודאו שזו אכן החלטתכם הסופית. הילד ילמד אז מהר מאוד ש"לא" פירושו "לא", וילמד לקבל זאת.

היו חיוביים

אם אחת באה אלי לפגישה עם בתה בת ה-15 שהתמרדה ולא הפגינה כבוד להוריה, למוריה או לכל דמות סמכותית אחרת. התקבל הרושם שהנערה מבוהלת מאוד מן העולם החיצון, וכי מרדנותה היא כיסוי ברור לפחדיה.

לאחר שבחנתי יותר לעומק את הדפוסים המשפחתיים, הסתבר שחלק גדול מן השיחות המשפחתיות, שהנערה הייתה עדת שמיעה להן מגיל צעיר מאוד, נסבו סביב אנשים אחרים, פגמיהם וחולשותיהם. אמה הייתה מאוד ביקורתית כלפי אנשים אחרים, ותמיד הדגישה והעצימה את חולשותיהם של אנשים במשפחתם ובקהילה שלה השתייכו. זה כלל דודים, דודות ובני דודים, וכן את המורים ואת מנהלי בית הספר שאליו הלכו ילדיה.

ילדים בגיל צעיר רואים את הדברים בשחור ולבן, ומאמינים לכל דבר שהוריהם יאמרו להם: "אם הוריי אומרים כך, זו צריכה להיות האמת המוחלטת". אם, כמו נערה זו, הם שומעים רק דברים שליליים, הם עלולים לפתח חוסר אמון באחרים, להיכשל ביצירת מערכות יחסים קרובות ולשמור עליהן, ודבר זה יוביל, בסופו של דבר, להערכה עצמית נמוכה.

כמו מעגל שטני, ילדים שיש להם הערכה עצמית ירודה וחושבים רעות על עצמם, תכופות יש להם דעות שליליות מאוד על אנשים אחרים – זו הדרך היחידה המוכרת להם ל"שיפור" עצמם. לעומת זאת, ילדים שיש להם הערכה עצמית טובה, נוטים לדבר על דברים או על מושגים במקום על אנשים אחרים.

אם וכאשר עולה בביתכם, בשעת שיחה, הנושא של אנשים אחרים, כוונו את הערותיכם לכך שתתנו לאחרים ליהנות מן הספק ותציגו אותם באור החיובי ביותר שניתן במסגרת זעירה זו.

כך ילמדו ילדיך לראות הן אחרים, והן את עצמם.