בסדר פסח אנו אמורים לעשות דברים רבים ושונים כדי לעורר את סקרנותם של ילדינו ולגרום להם לשאול שאלות. דבר זה מאפשר לנו להיכנס איתם לדו-שיח, שכן רק דרך הקשבה לשאלותיהם של ילדינו נוכל לדעת מהם רגשותיהם הפנימיים ולעצב את שיחותינו עימם בהתאם לכך.

אם יש לך יותר מילד אחד, בוודאי תבחין שילדיך שונים זה מזה. יש ילדים שמאוד אוהבים לדבר ואתה עשוי להתקשות לעצור בעדם מלספר לך על כל מה שקרה להם. אך יש גם ילדים שאינם דברנים כלל, וקשה מאוד להורה לדעת מה באמת מתחולל בתוך חייו ונפשו של הילד. כהורים לילד כזה, עלינו לחקור את הסיבות לנסיגתו של הילד ולסירובו לתת מידע על עצמו.

אצל ילדים מסוימים עשוי הדבר להיות קשור לניסיון שלילי קודם. אולי קרה בעבר שהקשבנו לילד, אך כשהוא סיפר לנו מה קרה, שפטנו אותו ואמרנו לו, "לא היית צריך לעשות את זה".

או אולי הם חשו שאנו לא באמת מקשיבים להם או שמה שיש להם לומר לא באמת מעניין אותנו.

או אולי הם חוו שמה שהם אומרים לנו לא נשאר חסוי מפני שסיפרנו על כך לאנשים אחרים.

כהורה, עלינו להציב לנו למטרה לבנות אצל ילדינו תחושת ביטחון, כדי שהם ירצו לשתף אותנו בחוויות הפנימיות שלהם. שכן, אם אין הם מרגישים בנוח לשתפנו במה שעובר עליהם, הם יחפשו אחרים שעמם יוכלו לחלוק ולשתף.

אם יש לנו ילד שלא נוטה לדבר, כדאי מאוד להקדיש לו זמן פרטי שבו נשב עמו ביחידות ונקשיב לו. שאלו את הילד שאלות פתוחות, כגון: איך היה היום שלך בבית הספר? מיהם החברים הכי טובים שלך? למה אתה אוהב אותם יותר מאחרים? מהו הדבר הטוב ביותר שקרה לך היום? מה היה הדבר הגרוע ביותר שקרה לך היום? שאלו לדעתו של הילד בנוגע לענייני משפחה או לעניינים אישיים.

אם נקשיב זמן ארוך דיו, תוך שאנו יוצרים קשר עין עם הילד וממשיכים לשאול שאלות, נלמד יותר ויותר על רגשותיו וחוויותיו הפנימיות. מרגע ששיתף אותנו, נצטרך להיזהר מאוד שלא לשפוט או לבקר את חוויותיו ואת רגשותיו.

אני מכיר כמה הורים המשתמשים בזמן ההליכה לישון כחוויית הקשבה ויצירת קשר עם הילד. הם שוכבים על מיטתו של הילד כשזרועם כרוכה סביבו. הם מקדישים זמן להקשבה לילד ולשיחה עמו על מה מתרחש בחייו. אלה הם רגעים שילדינו ינצרו בליבם תמיד.

אם נעשה זאת, אזי גם כשיתבגרו ירגישו ילדינו יותר נוח לשוחח אתנו מאשר עם אנשים זרים.

יש ילדים שיחושו בהתחלה לא בנוח לשבת לשיחה רשמית אתנו. עלינו להיות מאוד מודעים שלא להטריד אותם או לזרז אותם לדבר, כדי שלא יהיה זה ניסיון שלילי עבורם. פשוט שאלו שאלות רגילות כמו "איך היה המבחן שלך היום? במה שיחקת בהפסקה?" אפשר גם לשאול את הילד, "אילו יכולת שיהיה לך מה שאתה רוצה בחיים, מה היו שלושת הדברים החשובים ביותר שהיית רוצה?" – תשובתו תספר לנו על הדברים החשובים בחייו של ילדנו. לאט אבל בטוח, נבנה עם ילדינו מערכת יחסים שתאפשר להם להרגיש יותר נוח לשבת אתנו לשיחה "רשמית".

לסיום, אציין כי עלינו לוודא שילדים שכן נוטים לדבר לא "יגנבו את ההצגה", שכן אם נאפשר זאת, ניתן לילד השקט לשוב ולסגת ולחדול מלתקשר איתנו.