רעיון אלגנטי אחד, שפותח על ידי ילד לפני כ-3,800 שנה, שינה את העולם לנצח. הילד הזה היה אברהם אבינו, והרעיון הגדול שלו, בבחינה מקרוב, נראה דומה יותר לאקולוגיה מאשר למונותאיזם אתי.

אז מהו היה אותו רעיון? וכיצד הוא הגיע למסקנות אליהן הגיע?

לפי המסורת, אברהם נולד בשנת 1813 לפני הספירה בעיירה העיראקית העתיקה אור כשדים. כילד צעיר בתרבות של עובדי אלילים, אף הוא סגד לאלילים והתפלל לשמש והאמין שהיא יצרה את השמים ואת הארץ. אבל משהו לא הסתדר לו לגמרי. בכל פעם שבה שקעה השמש, היא יצאה מן התמונה, והירח והכוכבים שלטו בכיפת שמי הלילה. כיון שהבין את מגבלות השמש, הוא התפלל לירח. ברבות הימים, הוא נוכח לראות כי לא הירח ולא השמש אינם מסוגלים לשמש כתשובה המוחלטת, וכך הוא הגיע למסקנה שחייב להיות בורא אחד בעל עוצמה וידע בלתי מוגבלים.

אברהם היה משוכנע לחלוטין שהאמונות הפגאניות הרווחות הן שגויות. הוא החל לשתף בממצאיו כל אדם שפגש, והצליח לשכנע אלפי אנשים לעזוב את עבודת האלילים לטובת השקפות ה"כפירה" שלו. אחרי שניצל בנס מלהפוך לקדוש מעונה על סירובו לסגוד לקיסר, נאלץ אברהם להימלט מן הארץ.

זה הסיפור. אך האם הוא באמת פשוט כל כך? אילו היית אתה זה שמגלה כי השמש והירח אינם התשובה המוחלטת לשאלות החיים, האם היית עוזב את משפחתך, יוצא למאבק נגד הממשלה ומסתכן בסבל ועינויים? אז מה אם השמש והירח לא שולטים בעולם? האם זו סיבה מספקת להפוך לפנאט קיצוני?

בוא ניקח צעד אחורה ונסתכל על שאלתו של אברהם כעל בעיה הגיונית. הוא חיפש איזו ישות המסוגלת ליצור את העולם כולו ולשלוט בו. כיוון שאמת המידה היחידה שהייתה לו היה העולם עצמו, היה עליו להתקדם באמצעות היקשים ומסקנות. אברהם ידע שלכל המתרחש יש סיבה, ולכן יצא לגלות את הסיבה. במלים אחרות, הוא יצא לזהות את הישות האחראית לקיומם של... ובכן, של כל דבר שהוא: חומר, אנרגיה, תנועה, והחיים בקנה המידה העצום ביותר שניתן להעלות על הדעת. תיאוריה חובקת-כל, לכאורה.

לכן, אין פלא שהוא החל בסגידה לשמש. היא ענקית, רבת עוצמה ובעלת השפעה כבירה. היא המקור העיקרי שלנו לאור ולחום. היא מניעה את המחזור ההידרולוגי וגורמת לצמחים לצמוח ולבעלי החיים לגדול. היא קובעת את הימים ואת העונות.

כיום, אנו יכולים להתעלם מן השמש. ישנם רבבות אנשים המתעוררים בבתיהם, יורדים במעליות למנהרות של רכבת תחתית, עולים לגורדי שחקים ממנהרות תת-קרקעיות, ושבים הביתה בסוף היום אחרי קניות, סעודות וצפייה בסרט בלי שכף רגלם תדרוך בחוץ. אך באותם ימים, מי יודע, אולי היות השמש בוראת היקום נחשבה לעובדה הברורה ביותר לכל הדיוט?

אך לשמש מגבלות משלה. הירח שולט בלילה. הכוכבים, הגאות, ריתמוסים ביולוגיים, מצבי רוח, הכל נראה בלתי תלוי בשמש. אם הירח יכול לפעול היכן שהשמש לא יכולה, אזי מראה עובדה זו גדולה מסוימת, מעל ומעבר לשמש עצמה. לכן, אברהם סגד לירח.

כעת, הוא היה יכול להפסיק בנקודה זו, כמו כל שאר בני זמנו. לכל גוף שמימי יש מעגל השפעה משלו. מקרין ומחזיר אור, נותן ולוקח, חיובי ושלילי, זכרי ונקבי – הדואליות פועלת יפה בתרבויות ודתות רבות. אך אברהם לא הסתפק בכך. הוא הכיר בדואליות, אך חשד כי קיימת אחדות בבסיסם של הדברים. אך מדוע?

לשמש ולירח יש מערכת יחסים מיוחדת. אמנם הם שונים כמו לילה ויום (מבחינת האור, החום, התנועה, המקצבים והעונות), אך אף על פי כן, יש להם שתי תכונות משותפות ראויות לציון. ראשית, יש להם בדיוק אותו גודל זוויתי (או מדומה), למרות שהשמש ענקית ורחוקה והירח קטן וקרוב. שנית, מסלוליהם חוצים זה את זה כל כמה זמן, מה שמוליד ליקויי ירח וחמה מרהיבים. מי שהיה עד לליקוי חמה מלא מכיר את היראה והפליאה שמשרה אירוע רב-הוד זה. לאברהם היה ברור שהתיאום בין שמש לירח אינו אירוע מקרי.

אברהם הבין את העיקרון הבסיסי ביותר של ההיגיון האנושי, שלכל מה שקורה יש סיבה. עצם העובדה שהגדלים והתנועות של השמש והירח מתואמים ביניהם היא אמנם דבר מופשט אך הוא דורש הסבר. את השמש ואת הירח יש לראות כמערכת מסודרת בעלת גורם מתאים.

כעת נשאלה השאלה, מה יכול להיות הגורם לתכונה מערכתית זו? האם המערכת בת שני החלקים של השמש והירח עשויה הייתה להיווצר במקורה בשני כוחות, בריבוי כוחות או אף בפנתיאון של כוחות? ובכן, זיכרו שלאברהם בשעתו לא היה מושג על מונותאיזם. הוא התייחס לשאלתו ראשית כל תוך שימוש בכלים הקוגניטיביים שקיבל מן המורשת הפגאנית. ובכן, חשב מן הסתם, אילו אכן היה ריבוי כוחות שמימיים כלשהו יוצר את המערכת הזו, מה היה הכוח המתאם בין חלקי הריבוי העילאי הזה? ואם אין שום דבר המתאם את הריבוי העילאי הזה של כוחות, כיצד יתכן שבפועל הם מתואמים כל כך? אברהם לא היה מוכן לעזוב את רעיון הסיבה והמסובב, הגורם והתוצאה. ייחוס מערכת הטבע למערכת על-טבעית רק דוחה את עניין התיאום בין חלקי המערכת השונים. מכך הסיק אברהם, שבסופו של דבר מוכח להיות גורם אחד המאחד את מערכת השמש והירח. אך מהו?

אפשרות אחת הייתה שהשליטה היא בתוך המערכת. פירוש הדבר, למעשה, שהשמש והירח אחראים בעצמם לתיאום ביניהם. אך זה לא נראה כסביר, שכן לאור מסלוליהם ותכונותיהם האינדיבידואליים, היה ברור שהשמש לא שולטת בירח והירח לא שולט בשמש. לכן, מן ההכרח שהשליטה באה מגורם כלשהו שאינו השמש ואינו הירח. אולי זו הארץ, אך זה לא יתכן, כי הארץ עצמה הייתה מחוברת לשמש ולירח כחלק ממערכת אחת, שכן זו הסיבה בגללה אברהם סגד להם מלכתחילה. גם לכוכבים ולכוכבי הלכת היו תנועות סדירות משלהם ותפקיד משלהם בתוכנית העל הכללית, ולכן הם לא יכלו להיות הכוח המארגן.

ברור שיהיה הכוח או הישות הזו אשר יהיה, עליו להיות בעל שתי תכונות. ראשית, עליו להיות חיצוני לחלקי המערכת, ושנית, עליו להיות חזק מהם, וזאת כדי לשמור על הסדר המערכתי שבין כל החלקים השונים. כיוון שהמערכת הנתונה אינה רק השמש והירח, אלא למעשה, השמים והארץ בכללותם, הרי שלהיות חיצוני לכל זה, רמז על ישות שהיא נעלה מכל אלה וחזקה יותר מהם, כלומר, ישות כל-יכולה.

הרעיון הקטן של אברהם צמח וגדל והפך מהרהוריו של ילד לגישה רציונלית לטבע בכללותו, ומשם – לאמונה מוצקה בגורם ראשוני, שהיא כה מבוססת עד כי רוב תושבי העולם מתגאים באברהם ובמורשת המונותיאיזם האתי שלו.

הבה נקווה ונתפלל לכך שכל ילדיו של אברהם יאמצו אל לבם את מסר המונותאיזם האתי של אברהם. הן את היסוד האתי והן את היסוד המונותאיסטי. הן את האחדות השמימית, והן את האחדות האנושית.

אם לדבר באופן מציאותי, לפי פני הדברים בעולם כיום, אזי דרוש נס לשם כך, שביאת המשיח נראית קלה לעומתו. אברהם לא היה לבדו, אך הוא שינה את העולם. אולי נוכל לעשות כמוהו. עצתי היא זו: למען אברהם, אל תעשו מצוות באקראי. עשו מעשה שתכננתם אותו מראש.