יש אנשים שסובלים בחיים. סובלים הרבה.

ולעתים מאוד תכופות, הסבל חודר לכל פינה בחייהם; הוא משתק, מדכא ולמעשה משתלט על כל חייהם.

אישה אחת שסבלה מאוד פנתה אל הרבי מליובאוויטש במכתב. היא תיארה את התחושות הקשות ואת המבוי הסתום אליו היא נקלעה בחיים וביקשה את עצתו של הרבי.

הרבי השיב לה במכתב קצר אך בעל מסר חשוב מאוד עבורה ועבור כל מי שנמצא במצב דומה.

הנה תשובתו של הרבי, ולאחריה הדברים בעיבוד חופשי:

"רבים שחייהם היו דומים (בנוגע לסבל וכו') לחייה – נושעו על ידי זה שהקדישו ממרצם וזמנם ושימת לבבם לעזור לבני אדם הנמצאים במצוקה או במבוכה וכיוצא בזה, והתעסקו בזה באופן קבוע וכחלק מסדר החיים היום יומי שלהם.

"ועל ידי זה גם ראו "והעריכו" את החיים שלהם באופן אחר לגמרי [נתוסף בשמחת החיים שלהם, בבטחון העצמי, מצאו תוכן חדש בחיים וכו']."

קודם כל, אפשר לצאת מזה

המכתב נפתח בציון העובדה שיש רבים שהיו בסיטואציה דומה והצליחו לצאת ממנה. הרבי בוחר לפתוח בנקודה זו כדי לתת תקווה לאישה שעומדת להרים ידיים מול הקשיים האופפים אותה בחיים.

את לא היחידה! יש עוד כמוך, ואפילו הרבה שסבלו ממצב דומה. אבל הם נושעו וגם את יכולה להיוושע; והנסיון שלהם יכול להאיר לך את הדרך כיצד להיחלץ ממצבך הקשה.

אז איך יוצאים מזה?

אפשר לצאת מזה, אבל איך? במבט שטחי, הרבי מעניק עצה כללית: להקדיש זמן עבור התנדבות ועזרה לאחרים. במבט מעמיק יותר, העצה כוללת כמה וכמה פרטים אליהם חשוב לשים לב.

הבה נסקור את הדברים שכתב הרבי.

קודם כל, הרבי מתמקד באדם שסובל בחיים, הוא צריך לקחת כמה מהמשאבים האישיים שלו ולהקדיש אותם לזולת. אלו משאבים הם? הרבי כותב:

"שהקדישו מ:

1. מרצם

2. וזמנם

3. ושימת לבבם (ההדגשה במקור)".

יש התנדבויות ויש התנדבויות. אפשר, למשל, לארוז ארגזי מזון עבור אנשים חסרי יכולת. זו התנדבות מאוד חשובה והיא אכן יכולה לקחת זמן רב מיומו של המתנדב או המתנדבת, אבל זו פעולה שיכולה גם להיעשות באופן מכני. עבור האדם שסובל בחיים פעולה "יבשה" לא מספיקה. הוא או היא צריכים להקדיש זמן, מרץ והרבי מדגיש את תשומת הלב, כלומר למצוא פעולה התנדבותית שתעסיק את תחושותיהם, לא רק את ידיהם ורגליהם.

הרבי מוסיף כי את ההתנדבות יש לתעל אל:

"לעזור לבני אדם הנמצאים ב:

1. מצוקה או

2. במבוכה וכיוצא בזה, "

יש התנדבות שנועדה לעזור לאנשים הנמצאים במצוקה, כמו אנשים מסכנים וחסרי יכולת, הומלסים או מי שמאושפז במרכזים רפואיים. אבל התנדבות אמיתית צריכה לפנות גם לאנשים שנמצאים ב"מבוכה", אנשים הסובלים מבעיות ביניאישיות, כאלו העומדים לפני אתגרים והם לא יודעים כיצד להתמודד עמם. לעזור להם גם זו מטרת צדקה נעלית מאוד.

והאלמנט השלישי שחשוב מאוד לזכור הוא עד כמה ההתנדבות הופכת להיות חלק מחיי המתנדב/ת. במיוחד במקרים בהם האדם סובל בחיים וההתנדבות היא מה שתועיל לו לעלות על המסלול, חשוב שזה ייעשה ב:

"אופן קבוע וכחלק מסדר החיים היום יומי שלהם."

מה שהתנדבות יכולה לעשות

את המכתב הרבי מסיים בציון התוצאות. האנשים שעשו זאת עברו שינוי בחיים, ולא סתם שינוי אלא טרנספורמטיבי (הרבי מדגיש את המילה לגמרי); נוספה להם שמחת חיים, ביטחון עצמי, הם מצאו תוכן חדש בחיים.

את המכתב הרבי מסיים במילה "וכולי" המודגשת. להתנדבות הזו תהיה השפעה חיובית במישורים נוספים בחייהם של המתנדב/ת.

הנה ראינו כיצד במכתב קצר לכאורה לאותה אישה מסכנה, התווה הרבי דרך לחיים. זו דרך שיכולה להועיל לכל אחד ואחת, גם עבור אלו שנמצאים במצב נפשי טוב.