בתקופה האחרונה מדברים הרבה על לוחמה פסיכולוגית. מערכת הביטחון עושה מאמצים כבירים להשפיע על האויב לא רק על ידי כוח צבאי, אלא באמצעות שיטות פסיכולוגיות כאלו ואחרות. שאיפתו של צה"ל היא להכניע את רוח האויב ולמוטט את המוראל בשורותיו.

במצרים זה הצליח. לפני למעלה מ-3000 שנה, בורא העולמים הפעיל לוחמה פסיכולוגית נגד הפילוסופיה המצרית. היא לא כללה כרוזים שהושלכו מן האויר, אלא צפרדע תמימה.

תשאלו, מה לצפרדע וללוחמה פסיכולוגית?

ביחס לכל אידיאולוגיה ישנן שלוש גישות: הגישה התומכת והנלהבת מהרעיון; זו המתנגדת ושוללת אותו; והגישה השלישית אדישה ובלתי אכפתית. גם ביחס לאמונה בבורא העולמים יכול אדם להאמין בכל ליבו (כמו עם ישראל); אחרים מתנגדים וכופרים במציאות האלוקים, ואילו ישנם כאלו המפגינים אדישות. "לא איכפת לי" הם אומרים.

המצריים היו אדישים. כל מה שקשור לקדושה התקבל אצלם באדישות צוננת ובחוסר התעניינות. הם לא התנגדו לה'; סתם לא היה אכפת להם. פרעה ביטא את גישתו האדישה במילים "מי ה' אשר אשמע בקולו"?

וכאן נכנסה הצפרדע לתמונה. גם היא, כמו המצרים, מסמלת אדישות וסתמיות. היא אינה יצור מועיל אך היא גם לא מזיקה, היא פשוט קיימת. מבט שטחי על הצפרדע עלול להביא למסקנה שהיא נוצרה במקרה, מבלי להיות חלק מן התכנית האלוקית הגדולה.

העובדה שהצפרדע מילאה את שליחות ה' היוותה מכה אנושה לתפיסה המצרית. לפתע נוכחו פרעה וכל חרטומיו כי אין דבר סתמי בעולם. אם אפילו הצפרדע קיימה את רצון ה', על אחת כמה וכמה ששום אדם לא יכול להינתק ממנו.

האם יש לכם צפרדע בתוך הלב? או שמא אתם מכירים אדם המתנהג לעיתים בצורה 'צפרדעית'? זה הזמן לגלות את הנקודה היהודית הפנימית החמה הבוערת בליבנו.