אנו שבים ושומעים על סבלנות. על קבלת אנשים אחרים כמות שהם. על קבלת השוני שבין בני אדם. תרבויות שונות צריכות למצוא דרכים לדו-קיום על כוכב-לכת ההולך וקטן. אבל ישנם זמנים שבהם יותר מדי סבלנות יכולה להיות הרת אסון. כמו למשל בתקופת בה היו היהודים עבדים במצרים.
"לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים..." (שמות ו, ו) – זוהי ההבטחה שהקב"ה ציווה על משה למסור לבני ישראל בפרשת השבוע. רבי יצחק מאיר מגור (הידוע בזכות ספרו חידושי הרי"ם) פירש פעם את המלה "סבלות" כ"סבלנות".
הוא התכוון לכך שבטרם ניתן היה לגאול את בני ישראל ולשחררם מיד פרעה, היה על ה' ראשית לשחררם מן השעבוד הפנימי שלהם. שנים רבות של עבדות ושל עבודת פרך הותירו את בני ישראל כל כך נדכאים וחסרי תקווה שהם שקעו אל-תוך הלך-רוח של סובלנות איומה, בקבלם את הסיטואציה שלהם כסופית ובלתי ניתנת לשינוי. הם לא יכלו עוד לתאר לעצמם כלל חיים של חירות.
חלקנו נעשינו סובלניים מדי כלפי סיטואציות בלתי-נסבלות, ואנו כל כך למודי-סבל שהפכנו בלתי-נסבלים בעצמנו. בטרם יוכל ה' להוציאנו מתוך ה"מצרים" הפרטית שלנו, עלינו לגרש מתוכנו וממוחנו את מנטליות העבד.
לפני כמה שנים הענקתי ייעוץ לבני זוג שהיו להם בעיות בחיי המשפחה שלהם. במהלך אחת הפגישות שלנו, האישה התוודתה שהיא אף פעם לא הייתה חושדת בבעלה שהוא עשוי לבגוד בה. כששאלתי אותה מדוע, היא אמרה, "הוא כזה עצלן ואדיש, אין לו כל אמביציה לעשות כלום. אני יכולה לכעוס עליו, לצעוק ולהאשים אותו והוא עדיין לא יגיב. אני יכולה להאכיל אותו לחם וריבה כל ערב והוא לא יתלונן אף פעם".
מכאיב לי לראות ארגונים יהודיים רבים בקהילתנו מורידים את הסף ומקבלים סטנדרטים נחותים בכל כך הרבה תחומים. דומה שאנו סובלים ממגיפת בינוניות. עלינו תמיד לשאוף למצוינות ולהתעקש על שמירת הסטנדרטים הגבוהים ביותר – ויהא זה בעבודה או בבית הכנסת. סבלנות וסובלנות הן מעלות גדולות, אך אנו נעשינו סובלניים מדי.
כדי להיעשות חופשיים באמת, עלינו ראשית להסיר את כבלי השעבוד מן המנטליות שלנו. עלינו לחדול להיות כל כך סבלניים ומקבלים כלפי כל מה שגורם לנו להיות נדכאים בחיינו – יהא זה עבדות, גלות, אפליה, אנטישמיות או בינוניות באופן כללי. אם אנו באמת רוצים בכך, ביכולתנו להפוך אדונים לגורלנו. אך הצעד הראשון על השביל ליציאת מצרים הפרטית שלנו היא להנמיך את הסף שלנו ביחס לסובלנות ולפרוץ מתוך כלא הסבלנות.
הוסיפו תגובה