אני מאמין באמונה שלמה, שכל דבר שבו אני מתבונן, כל אדם שבו אני פוגש וכל מצב שבו אני מוצא את עצמי – יש בהם לקח שאותו צריכים ללמוד ותכלית שאותה צריכים לגלות.

כל רגע מביא עמו בשורה, וללכת בשבילי החיים באופן עיוור ללא מגע עם העולם הסובב אותנו, יהיה בבחינת בזבוז זמן; משהו שווה ערך לחיים המבוזבזים על דפדוף בכל הספרים הנמצאים בספריה מבלי לקרוא או להבין ולו מילה אחת.

אני גם מאמין שלעם היהודי יש שליחות היסטורית. לגביי, תכלית קיומנו, השאיפה וההכרח של הקב"ה לברוא, היא שאנו נגלה את האלוקות הנסתרת המרומזת בבריאה, ונהפוך את העולם לבמה עבורו יתברך.

מתוך נקודת המבט המשוחדת הזו, שבמרכזה היהדות, שברי וצללי מאורעות העולם מקבלים גוון שהוא באופן מיוחד שבטי. כל פוליטיקאי נשפט על פי גישתו לישראל; כל מאמר מערכת נבדק לאורכו ולרוחבו כדי לראות אם הוא מכיל מרכיב אנטישמי סמוי או בוטה, והקפריזות של העולם המודרני נשקלות במאזניים של "האם זה טוב או רע ליהודים".

השבוע נקרא על המכות שניתנו למצרים במאמץ לשכנעם ל"שלח את עמי" (שמות ז', ט"ז). יפה, אני בטוח שמבצע "זעזע ועורר כבוד" (אם נשתמש במונחים של ימינו) היה אכן משכנע ומובטח שיכפה את ההכרה הנחוצה ויראת השם על כל המצרים. אולם זו לא הייתה המטרה העיקרית של המכות. המטרה העיקרית הייתה "למען תספר (אתם היהודים) באזני בנך ובן-בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותיי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'" (שמות י', ב').

ה' הטריח את עצמו להעניש את המצרים כדי שהיהודים ילמדו לקח? זה מזכיר לי את הבדיחה הישנה על האם שביום הראשון של בית הספר הסבירה למורה שלעולם לא תעניש את הזאטוט היקר שלה משום שהטראומה תיצור נזק לטווח הארוך לנפשו הרכה של הילד. "אם המותק שלי משתולל, קחי את הילד לידו והענישו אותו. אני מבטיחה לך שהבן שלי יבין את המסר." ה' הכה את המצרים כדי שמעט היהודים שעדיין לא השתכנעו יקבלו את המסר.

אם אנחנו כה חשובים; אם המעשים והאמונות של כל יהודי כל כך משנים לקב"ה עד שהוא מוכן לגרום כאלה שינויים נוראים רק כדי לזכות בתשומת לבנו, תארו לכם כיצד כל פעולה שאנו עושים מסוגלת להשפיע על העולם.

אם יש למישהו יכולת להשפיע על עצמו או על אחרים להתחיל לשמור משהו מאורח- החיים היהודי או לקחת על עצמו מצווה חדשה – עשו זאת. זה בהחלט חשוב ויוצר עולם של שינוי.