מספרים שמישהו ניגש ליהודי ושאל אותו: "מדוע אתם היהודים עונים תמיד בשאלה"?

השיב היהודי בשאלה: "למה לא"?!

יש סוגים שונים של "למה": זו יכולה להיות תלונה, שאלה רטורית-מוכיחה, או פשוט שאלה כנה בניסיון להבין. ברצוננו לברר האם מותר לשאול "למה" על הדרך בה הקב"ה מנהיג את עולמו.

תתפלאו לגלות, אבל משה רבינו דווקא שאל "למה". הוא נשלח על ידי הקב"ה לפרעה, לגאול את העם ממצרים. אולם פרעה מקשה את לבו ואת חייהם של היהודים במצרים. משה נוכח כי שליחותו הביאה לתוצאה הפוכה, והוא שואל את הקב"ה: "למה הרעותה לעם הזה, למה זה שלחתני?". בתגובה, ה' מזכיר לו שהאבות אברהם, יצחק ויעקב קיבלו את רצון ה' באמונה מלאה, בלי לשאול "למה".

איך יתכן שדווקא משה, בחיר הנבראים, שאל "למה"?

תורת הקבלה מסבירה את ההבדל בין האבות למשה. אצל האבות, עיקר הדגש היה על הרגש שבלב. אברהם עבד את ה' מתוך רגש של אהבה, יצחק מתוך יראה ופחד, ויעקב במידת הרחמים. דרכם של הרגשות לפעול באופן ספונטני וזורם, לקבל דברים בפשטות ובטבעיות, בלי חקירות ושאלות. לכן האבות לא שאלו "למה", כי הרגש מסתדר גם בלי להבין.

לקראת מתן תורה, בוחר ה' במנהיג מסוג אחר. התורה היא חכמתו של ה', ולכן האישיות שאמורה ללמד את התורה צריכה לשים דגש על החכמה שבמוח יותר מהרגש שבלב. לשם כך בחר ה' במשה רבינו, שמידתו הייתה מידת החכמה.

דרכה של החכמה לחקור ולהבין כל דבר. החכמה לא יודעת מנוחה ומרגוע עד שלא תקבל תשובות ברורות על שאלותיה. משה ידע כי מצפים ממנו להנהיג את העם בקו החכמה, ולכן ביקש לדעת ולהבין כל דבר הקשור לשליחותו. כבר מהרגע הראשון, משה שאל וניסה להבין כיצד יתכן שהאש בוערת והסנה אינו נשרף, ושאלות נוספות.

אחרי השליחות לפרעה, חכמתו של משה הייתה בבעיה. היא לא הצליחה להבין איך קורה ששליחות שהייתה אמורה להביא גאולה, הביאה דווקא לתוצאה הפוכה. פנה אפוא משה אל ה' בשאלה "למה", אך לא בתור טרוניה או תלונה, אלא בתור בקשה כנה להבין איך בדיוק עובד התהליך.

על כך ענה לו ה': נכון שתפקידך לפעול מתוך חכמה, אבל גם החכמה צריכה לדעת שיש דברים שהיא לא מסוגלת להבין. גם החכמה צריכה להכיר במגבלותיה, שיש דברים שצריך לקבל באמונה פשוטה, כמו האמונה של האבות.

אז אם גם אתם לא מבינים את דרכי ה', אתם יכולים להרגיש עם זה בנוח. אחרי הכול, זה טבעי שהחכמה הקטנה שלנו לא תתפוס את החכמה האינסופית שלו. לא?!