אדם אחד התפאר פעם איזה אזרח טוב הוא ואיזה סגנון חיים מעודן וממושמע הוא מנהל: "אני לא מעשן, לא שותה, לא מהמר, לא מרמה את אשתי, אני הולך לישון מוקדם וקם מוקדם, אני עובד קשה כל היום ומקפיד על ביקורים סדירים בבית הכנסת". מרשים מאוד, נכון? ואז הוא הוסיף: "כך אני נוהג כבר לפחות חמש שנים, אבל אני עדיין מחכה שהם ייתנו לי לצאת מכאן!"

אמנם בתי סוהר לא היו חלק ממערכת המשפט היהודית, אבל היו מצבים מסוימים שבהם הוטלו הגבלות על חופש התנועה של יחידים. אחת הדוגמאות לכך הייתה ערי המקלט. במקרה שאדם נאשם בהריגה בשוגג (כלומר רצח שלא בכוונה תחילה) הוא היה נמלט לאחת מערי המקלט שיועדו לכך ברחבי ארץ ישראל, שם ניתן לו מקלט בטוח מזעמם של קרובי משפחת ההרוג.

בתורה נאמר שבמקרה של מות הכוהן הגדול תמה מכסת העונש והותר לעבריין להשתחרר מגלותו. בתלמוד מסופר על מנהג מעניין שהתפתח בהקשר הזה. אמו של הכוהן הגדול היתה נוהגת להביא מזון לגולים בערי המקלט כדי שהם לא יתפללו למותו הקרוב של בנה, שבו נכרך הסיכוי שלהם לצאת לחופשי.

עניין זה תמוה מאוד. אמנם מדובר באדם שלא רצח בכוונה תחילה, אך הוא עדיין לא נקט באמצעי הזהירות הרצויים. האדם המדובר גרם אבדן חיים, ומתוך כך נוכל להניח בוודאות שהוא לא צדיק גדול. כנגדו עומד הכוהן הגדול של ישראל, אדם נכבד משכמו ומעלה, וניתן להניח כי הוא היהודי הקדוש ביותר החי עלי אדמות. רק לו ניתנה הזכות והאחריות לקודש הקודשים ביום הקדוש ביותר בשנה – יום הכיפורים. האם באמת יש לנו סיבה לחשוש שלתפילותיו של אותו אסיר מוכתם תהיה השפעה שלילית כזאת על הכוהן הגדול עד כדי כך שהוא עלול למות? ואמו המסכנה של הכוהן הגדול נאלצה ללכת ולסחוב חבילות אוכל לערים מרוחקות כדי לרכך את לב העבריין למען לא יתפלל למות בנה? האם זה הגיוני?

אבל זה כוחה של התפילה. כל אדם באשר הוא יכול להתפלל, צדיק או חוטא; פשוט עם או מורם מעם.

כמובן אין ערובות שהתפילה תיענה. אחרת, מן הסתם, היו בתי הכנסת ברחבי העולם מוצפים מדי יום ביומו. אבל אנו דבקים באמונתנו בכוחה של התפילה. ולמרות כי באופן אידיאלי התפילה מתנהלת בלשון הקודש המופיעה בסידור ויחד עם "מניין" (עשרה גברים), החלק החשוב ביותר הוא תפילה מתוך הלב. "רחמנא ליבא בעי" – אלוקים רוצה את תפילת הלב. השפה ומספר הנוכחים נמצאים במעמד משני, ושום דבר לא יכול להיות כן יותר מדמעה שאנו מזילים תוך תפילה לבורא עולם.

בכל זאת, טוב תעשו אם תלמדו את לשון הסידור. שפרו את מיומנותכם בקריאת התפילות כדי שתוכלו לעקוב ברהיטות אחר מהלך טקס התפילה. אבל זכרו: מה שחשוב מכול הוא כנות כוונותינו. מי ייתן וכל תפילותינו ייענו.