לפני שבני ישראל חצו את הירדן כדי להיכנס לארץ ישראל, מספר שבטים פנו אל משה כדי לקבל רשות להישאר בעבר הירדן המזרחי. הם היו רועים, וחבל ארץ זה היה בעל שדות מרעה מצוינים. משה אמר להם בהחלטיות: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?" (במדבר ל"ב, ו').

כל אחד שחי בנוחיות ובביטחון, לא יכול להבין את מצבם של אלו החיים במחסור ובסיכון. יתכן שנקרא על מלחמת אחים בדרפור ונהנהן בסימפטיה, אך נמשיך הלאה לנושא הבא בעיתון, ובחוסר תיאבון קל נשב לאכול. רק אדם שבליבו אחריות לאנושות, אדם עם רחמנות נדירה, הדבר יגע לליבו מספיק והוא יחלק את הטוב, שהוא מנת חלקו עם מוכי הגורל ואפילו יחוש בצרותיהם.

בעם ישראל במיוחד, צרתו של יהודי אחד היא דאגתם של כל שאר היהודים. אף יהודי, בשום מקום בעולם, לא יכול להסתתר מאחורי וילון זהב – של עושר או של מעמד גבוה – ולא להיות שותף לבעיות היהודים האחרים. יתכן שיש לנו עדרים גדולים ומצאנו שדות מרעה מצוינים, אך בשעה שאחינו במצוקה, אין אנו יכולים להנות מן השלווה ולשכוח את מצוקתם.