יש לי חברים בפייסבוק, משמע אני קיים – נחמיה שוסטרמן, 2008.

אם אני אני מפני שאתה אתה, ואתה אתה מפני שאני אני, אז אני לא אני ואתה לא אתה. עם זאת, אם אני אני מפני שאני אני, ואתה אתה מפני שאתה אתה, אזי אני באמת אני ואתה באמת אתה. – רבי מנחם מענדל מקוצק.

עשיתי ככל יכלתי כדי להמנע מתופעת הפייסבוק החדשה למשך זמן רב ככל האפשר. עד שלבסוף אשתי אמרה לי שזה יכול להיות כלי אפקטיבי לקידום החסידות והפצתה. אז נכנעתי. פתחתי חשבון והנה, עכשיו גם אני קיבלתי זהות חדשה...

מיד הקלקתי על "החברים שלי" והנה, המחשב הודיע לי "אין לך חברים". חשתי הרוס. עבדתי קשה כל חיי כדי ליצור חברויות ומערכות יחסים וכדי להושיט יד ולאהוב אחרים ולרצות שיאהבוני בחזרה, אך אבוי, אין לי חברים, או לפחות כך אומר לי המחשב.

מיד צלצלתי לפסיכולוג שלי וקבעתי פגישה כדי לדון בחוסר הערך המוחלט ובאי-הקיום שלי.

הקלקתי שוב ושוב ומצאתי כמה אנשים שאותם אני מכיר ובדחילו ורחימו ביקשתי (כלומר, התחננתי) שהם ירשו לי להיות החבר שלהם. למזלי, כמה מהם קיבלו את הזמנתי ועכשיו אני רק חסר-ערך למחצה, שכן לפחות יש לי 5 חברים. אין זה הישג עצום נוכח 32 שנות קיום עלי אדמות, אך זו לפחות התחלה כלשהי.

אבל כל זה הביאני לי לחשוב על הציטוט הנ"ל של הרב מקוצק. מהי אמת המידה שלפיה עליי לשפוט את ערכי העצמי? האם זה מפני שאחרים מכירים אותי, את קיומי ואת הישגיי? האם אני שווה משהו מפני שיש לי חברים רבים? או שערכי מבוסס על כך שאכנע ואקיים את מצוותיו של כוח גבוה יותר, כלומר אלוקים?

לפי השקפתי, אם אני אני רק מפני שאתה מכיר בי, אזי אני באמת כלום, אפילו אם אתה מכיר בי. אבל אם אני אני מפני שאני עושה מאמץ לתרום לעולם שסביבי תרומה משמעותית, אזי יש לי ערך אמיתי ללא קשר לשאלה אם אחרים חוץ מאלוקים עצמו שמים לב אליי או מכירים בי.

אני חושב שיש בזה מסר עצום. פתאום לא כל כך חשוב כמה אנשים הגיעו למסיבת יום ההולדת שלי, כמה אנשים אמרו תודה על עבודה טובה שעשיתי, כמה אנשים הגיעו לבית הכנסת "שלי" בתקופת החגים וכמה אנשים הכירו בי ושאלו לשלומי.

אני חשוב מפני שאני חשוב לאלוקים. בינתיים אצטרך להסתפק במעמד "הגיבור שעוד לא התפרסם". ואם אקבל כמה חברים בעמוד הפייסבוק שלי, ובכן, זה יהיה מבחינתי רק בונוס.

שימוש מהנה בפייסבוק!