בין המלחמות הרבות המתוארות בתורה נמנית גם מלחמתם של עם ישראל במדיינים. בפרשת השבוע אנו קוראים כיצד אלוקים ציווה את משה להילחם במדיינים. התורה ממשיכה ומספרת על הדרך שבה משה אסף את האנשים כדי להרכיב מהם צבא, ועוד פרטים רבים על הקרב ועל תוצאותיו.

ניתן להבין זאת בשתי דרכים.

הראשונה היא העובדה ההיסטורית. כדי לשרוד היה על העם היהודי להילחם נגד מגוון כוחות. המדיינים ביקשו להכחיד את היהודים, ולכן היה צריך לפעול נגדם. הסיבה שהתורה מספרת לנו זאת היא כי בדרכים שונות ובזמנים שונים אנו עומדים לנוכח קרבות דומים. לפעמים מדובר בקרבות צבאיים ולפעמים – תרבותיים.

הדרך השנייה להבין את האירוע הוא ברמה הפנימית. העמים העוינים שהיהודים נתקלים בהם על דפי המקרא מסמלים כוחות שליליים השוכנים בתוכנו. הקרבות התמידיים של העם היהודי מייצגים את המאבק התמידי של היחיד נגד תכונותיו הפנימיות שליליות.

לדברי חז"ל, מדיין מתייחסים למילה "מדון", שמשמעותו מריבה. תכונה שלילית זו באה לכדי ביטוי בגישתנו העויינת לאחרים. אנו מרגישים שהאחר לוקח מאיתנו את הטריטוריה שלנו ולפיכך, עצם הקיום של האחר מטריד אותנו. זוהי התכונה של "שנאת חינם", שעל-פי התלמוד הביאה לחורבן המקדש. רבי שלום דובער, הרבי החמישי של ליובאוויטש (1860–1920) דן בקרב נגד המדיינים במשמעות המאבק הפנימי נגד האנוכיות של עצמנו ודחייתם של האחרים.1

היבט מרכזי של הקרב הוא העובדה שאלוקים אומר למשה עצמו שעליו להיות מעורב בו אישית. בכל אחד ואחד מאתנו יש התכונה של "משה" שבתוכנו. המשה הפנימי הזה מייצג את הכוח שיש בהיעדר האנוכיות: ניגודם הגמור של האנוכיות ושל ההתרכזות בעצמי, שהם הגורמים לנו לדחות את האחרים.

בכל אחד מאיתנו טמון הפוטנציאל הפנימי ליציאה אל מעבר לעצמי שלנו. הוא בא לידי ביטוי במעשי גבורה וגם בזמנים של מסירות גדולה. קבוצה של בני אדם הנשארים מאוחר בלילה כדי לתכנן אירוע צדקה, יחיד בודד המטפל בלי שמץ אנוכיות בקרוב משפחה קשיש – יש אינספור דרכים שבהן ה"משה" הפנימי, הטהור, שבתוכנו יכול לבוא לידי ביטוי בחיינו.

המשה הפנימי הזה עוזר לנו לשבור את כוחו הפנימי של מדיין. במקום לדחות את האחרים ולבוז להם, אנו מקבלים אותם, ואפילו מגיעים לאהוב אותם, כפי שנדרש בצו התורה "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט יח). המאבק נגד מדיין המתואר בתורה הוא אפוא מאבק מכריע הנמשך גם כיום וחשוב שננצח בו.