במדבר אין בנייני משרדים או מפעלים. אז לו היית חי במדבר, רוב הסיכויים שלא היתה לך עבודה. לא יהיה מעליך שום בוס ולא עובדים כפופים לך.

במדבר אין ערים ואין שכונות, אתה לא תהיה בצד הנכון ולא בצד הלא-נכון של תחנת הרכבת. אין שם בתי כלבו או מרכולים. אתה תאכל שם מן מן השמיים ותלבש את אותם זוג נעליים במשך ארבעים שנה.

על כן, אומרים חז"ל, ניתנה התורה במדבר.

לו נתן לנו ה' את התורה בוול סטריט, היה עליו להחליט את מי למנות למועצת המנהלים ומי ישמור על הריבית במשק. לו נתן לנו את התורה בארץ הקודש, היה עליו להחליט אם הוא רוצה לתת אותה בירושלים הדתית, בצפת המיסטית או בהיי-טק התל-אביבי. או אולי היה מעדיף בקיבוץ של השומר הצעיר או אולי בכלל במושב?

השם לא רצה בעלי מניות בתורה, לא מבנה ארגוני, ושום הקשר פוליטי או חברתי. למעשה, שום הֶקשר בכלל, רק אנחנו והתורה.

לא היה יותר טוב לו נשארנו במדבר?

אך ברגע שהשם היה בטוח שקיבלנו את המסר – שהבנו שהתורה אינה תוצר של כל גיל שהוא, סביבה או רקע תרבותי, ושהיא שייכת באופן מוחלט, שאינו משתמע לשתי פנים, לכל אחד ואחד מאיתנו – הוא שלח אותנו לערים הגדולות והקטנות בעולמו, למשקים ולשווקים, לאוניברסיטאות ולבנייני המשרדים. הוא אמר לנו שעכשיו, כשהוא עשה את חלקו, זה תלוי בנו לעשות את התורה שלו יתברך לרלוונטית לכל אותם מקומות ובכל ההקשרים הללו.

למרות הכל, זה נחמד לחזור למדבר מדי פעם. לפחות לביקור.