"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" (דברים ו, ה).
אנו שותפים עם אלוקים ביחס רב-ממדי: הוא מלכנו ואנו נתיניו, הוא אבינו ואנו ילדיו, הוא רוענו ואנו צאן מרעיתו. במטאפורות הללו יש יותר ממילים פיוטיות המשמשות לתיאור היחס בינינו לאלוקים. הן מרמזות על שלל הרגשות והעמדות השונות שהיחס תובע מאתנו: כבוד, ייראה, צייתנות, אמון וכו'. מלבד כל הרגשות הללו מורים לנו גם לאהוב את האלוקים, וההיבט הזה של היחס מתואר בדימוי של יחסי בעל ואישה השוררים בינינו ובין הבורא; זהו יחס שאופיינית לו אהבה עזה. מתוך כך נובע שהבנת הדינמיקה של יחסי בעל ואישה יכולה להעצים את פרשיית האהבה שלנו עם אלוקים.
האהבה היא צורך בסיסי. כל אדם זקוק להרגיש נאהב, לחוש שהוא יקר למישהו: למשפחה, לחברים, ולמותר להוסיף — לבן זוגו/ה. האהבה עצמה היא איכות בלתי ממשית. היא לא מה שהאדם האחר עושה בשבילך. היא רגש שמעבר למעשים, היא הרגש המניע את המעשה. היא החיים שמאחורי היחס. יכולים להיות שני זוגות נשואים ששניהם מתנסים בשגרה ובשחיקה היומיומית של החיים, אבל באחד מהם ניכר הניצוץ הבולט בחסרונו בזוג השני.
עם זאת, אין ערוך למעשים שמבטאים את האהבה. רגשות אהבה אינם יכולים להתקיים בחלל הריק. צריך לתרגם אותם למעשים. "אבל אני אוהב/ת אותך, האם לא זה מה שחשוב?" – זוהי אינה תשובה ראויה כשרעייתך מזכירה לך ששוב "שכחת" לטלפן כדי להגיד שאתה חוזר מאוחר מהעבודה. מוקדם מאוד בחיי נישואיי למדתי שהמשפט "אני אוהב אותך, יקירתי, אבל אשאיר לך את מלאכת הניקיון אחרי ארוחת הערב", הוא ערובה להתעוררות רגשות טינה ותסכול.
למה רגש טרסצנדנטלי כמו אהבה תלוי כל כך במעשים? אולי השאלה הזאת יכולה להישמע פילוסופית לחלוטין, אבל התשובה פשוטה למדיי: אם האהבה מושלמת, היא מצריכה את מעורבותו השלמה של האדם. אי אפשר לייחס אותה להיבט יחיד של האישיות – אפילו לא למגוון השלם של הרגשות והתחושות. משמעותה של האהבה היא להיות שם כל הזמן לטובת האדם היקר לך. רק אם האהבה מתורגמת למעשים, רק כשהיא באה לידי ביטוי בעיניים ובפה ובידיים וברגליים, רק אז היא כוללת-כול ושלמה.
אמנם ההכרזה "אני אוהב את האלוקים וחולק איתו יחס מיוחד מאוד" נשמעת רוחנית מאוד, אבל זהו רגש בלתי-מושלם. אם אהבתנו לאלוקים ממשית ואמיתית, אזי עליה לבוא לידי ביטוי במעשים היומיומיים. לא די בכך שיהיה לנו "לב יהודי טוב": האף שלנו וקיבתנו וזרועותינו ורגלינו צריכים להיות יהודיים.
"כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם". אהבתו של אלוקים אלינו מושלמת ונצחית. אבל אם אנו רוצים שאהבתו תתגלה, עלינו לשכלל לכדי שלמות את אהבתנו אליו, על ידי שנבטא אותה בשלמות של כלל מעשינו. כי אם "אני לדודי" אז "דודי לי".
כתוב תגובה