בליל הסדר אנחנו חוגגים את היציאה ממצרים. לא אז, היום. ישנו קול העובר בכל דור, בכל שנה, בכל סיטואציה, בכל משפחה, ובכל אדם, שקורא לו בימים האלה: קום, צא ממצרים!
כדי לצאת ממצרים, צריכים קודם כל לזהות את ה'מצרים'.
זה יכול להיות מצרים פסיכולוגי, מי שלא מעז לטפל בבעיות האישיות שלו, להפסיק להדחיק ולגעת בחסרונות. לחשוב מה עושים עם השחצנות ועם הביישנות, במקום לומר שוב ושוב "כזה אני, וכבר לא אשתנה".
זה יכול להיות מצרים כלכלי, משפחה שלא מעזה לעשות שינוי אמיתי בהתייחסות לכסף, להעז להרוויח יותר או להעז לכלכל את ההוצאות בתבונה.
זה יכול להיות מצרים חברתי, להעז לסלוח, להעז לוותר, להעז להכיל. להפסיק לעמוד על המקום שלי ולצפות שכל העולם ירקוד על פי החליל שלי.
זה יכול להיות גם מצרים חינוכי, להעז להאמין בסמכות ההורית שלנו, ולהעז לחיות על פיה כדוגמה אישית. להעז לראות בילדים שלנו את הטוב, ולהעז להשקיע זמן וכחות לקדם אותם.
אצל כל אחד יש מצרים אחר. ובלילה הזה נפתחים השמים, וכולנו מקבלים כוחות אינסוף לקום ולצאת ממצרים. כל מה שנותר לנו זה רק להעז.
פסח כשר ושמח!
הרב שמואל רסקין
