ב"ה,
קוראים וקוראות יקרים,
בטח כבר התחלתם בשעה טובה את הניקיונות לפסח. תגידו, מה האובססיה הזו שלנו עם החמץ? למה אנחנו כמעט יוצאים מדעתנו במרדף אחרי פירורים של ביסקוויטים?
השבת נקרא בבית הכנסת את "פרשת פרה", העוסקת במצוות הפרה האדומה – ועל כך מספר המדרש (במדבר רבה, יט, ח) סיפור מקסים:
גוי הגיע לרבן יוחנן בן זכאי והתריס: אתם היהודים כמו מכשפים. "אַתֶּם מְבִיאִים פָּרָה וְשׂוֹרְפִין אוֹתָהּ וְכוֹתְּשִׁין אוֹתָהּ וְנוֹטְלִין אֶת אַפְרָהּ, וְאֶחָד מִכֶּם מִטַּמֵּא לְמֵת – מַזִּין עָלָיו שְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ טִפִּין, וְאַתֶּם אוֹמְרִים לוֹ: 'טָהַרְתָּ'". איזה מין דבר זה?
רבן יוחנן הכיר היטב את התופעה של מרפאי אליל, שהייתה מקובלת מאד אצל הגויים, ושאל את הגוי: מה אתם עושים כשאדם משתגע, כשנכנסת בו "רוח תזזית"? הגוי השיב: "מְבִיאִין עִקָּרִין וּמְעַשְׁנִין תַּחְתָּיו וּמַרְבִּיצִים עָלֶיהָ מַיִם, וְהִיא בּוֹרַחַת". אומר לו רבן יוחנן: זה בדיוק מה שאנחנו עושים. הטיפות של המים עם אפר הפרה מבריחות את רוח הטומאה.
אחרי שהגוי הסתלק עם התשובה שקיבל, אמרו התלמידים לרבן יוחנן: עכשיו, רבי, תן לנו את ההסבר האמתי.
אמר רבן יוחנן לתלמידיו: "חַיֵּיכֶם, לֹא הַמֵּת מְטַמֵּא וְלֹא הַמַּיִם מְטַהֲרִין, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חֻקָּה חָקַקְתִּי גְּזֵרָה גָּזַרְתִּי, אִי אַתָּה רַשַׁאי לַעֲבֹר עַל גְּזֵרָתִי".
לכל מצווה יש לנו הסברים יפים ומשכנעים. אבל אחרי הכול, כשאנחנו לבד בחדר, צריך לזכור: הסיבה האמתית היא כי כך הקדוש ברוך הוא ציווה. אנחנו רק חיילים.
שבת שלום!
שלום בלוי
