וירא
גולשים יקרים,
מה אתם אומרים על המשפט הבא:
"האומר שלי שלי ושלך שלך, זו מידה בינונית. ויש אומרים: זו מידת סדום".
במילים אחרות, יש בין חכמינו זכרונם לברכה האומרים כי אדם שאומר "מה ששייך לי שייך לי, ומה ששייך לך – שלך" נחשב כאדם שנגוע בשחיתות של אנשי סדום ועמורה!
חישבו על כך. לא מדובר במישהו שגונב או גוזל משהו שלא שייך לו. הוא בסך הכול אמר את האמת: מה ששייך לי שלי, ומה ששלך שלך. מה לא בסדר כאן?
יש פתגם שאומר "בכביש אל תהיה צודק, תהיה חכם." על משקל זה אפשר לומר: בחיים אל תהיה צודק, תהיה צדיק, תעשה חסד. אם כולנו נהיה כל-כך פרפקט, תמיד נעשה בדיוק מה שצריך לעשות ולא לפנים משורת הדין, העולם יהפוך לסדום ועמורה. כשאנחנו מוכנים לעשות חסד בלי חשבונות ומבלי לחכות לתמורה, אנו בונים עולם יפה יותר.
קריאה מהנה והמשך שבוע טוב
הרב מנדי קמינקר
קרוב לעשרים ניצולי שואה עומדים לחגוג בר מצווה מכובדת. כולם תושבי רמת השרון, המקום בו זכיתי לשמש כשליח הרבי. אחד מהם סיפר לי כי ביום הולדת ה-13 שלו, הוא "חגג" במחנה הריכוז טרזנשטט
הגב' בלה ניגבה ביד ימינה את יד שמאלה, ואני, רק עכשיו שמתי לב שיד שמאל שלה משותקת ואינה נעה. ביד ימין היא גם דחפה קווצת שיער סוררת אל מתחת למטפחת הראש ההדוקה
מעשה היה ביהודי אחד שהיתה לו פרה חורשת אחת. איבד הלה את נכסיו ונאלץ למוכרה לנכרי. לקח אותה הנכרי, חרש בה במשך ששת ימי השבוע, אך בשבת מיאנה הפרה לעבוד. היכה אותה שוב ושוב והיא לא זזה ממקומה
הקדוש ברוך הוא לא ברא בעולמו דבר אחד לבטלה. אם אדם יכול להשפיע על שכונתו, עירו או מדינתו - עליו לנצל את מלוא הפוטנציאל שהעניק לו הבורא.
פרשת וירא היא פרשה מרתקת שמתחילה בביקור שלושת המלאכים אצל אברהם אבינו. אנו קוראים על חורבן הערים המושחתות, על אשתו של לוט שהפכה לנציב מלח, על לידת יצחק ונסיון העקידה בו עמד אברהם בהצלחה.
חד הסיפורים המרגשים והמפליאים ביותר בספר בראשית הוא סיפור ניסיון העקידה. זהו סיפור על אב זקן ובן יחיד, שהלך להעלות את בנו לעולה על-גבי המזבח על-פי בקשתו של בורא העולם. כאן מובא הסיפור לאור המדרשים
אני עומד מול כן הציור שלי, בד הציור, צבעי השמן והמכחולים מוכנים. או שאני יושב מול המחשב שלי ובוהה במסך
נשמות מסוימות הן כה נעלות, שפשוט לא כדאי להמר עליהן. נשמות אלה הן יותר מדי יקרות מכדי להסתכן בכניסה לגוף
אסור לאכול בשר בחלב, נכון? אז משהו לא מסתדר לי בפרשת וירא, שם כתוב שאברהם הגיש לאורחיו "חמאה וחלב, ואת בן הבקר אשר עשה"
אם לומר את האמת, לא אכפת לי אם תשובתו תהיה נכונה או שגויה. לא יטריד אותי בכלל אם היום שבע כפול שמונה יהיה שווה חמישים וארבע או חמישים ושתיים או חמישים ושש או ארבעים ושמונה
כל דין מלובש בו מבחינת החסד בהעלם... ובכלות מידת הדין, שם דוקא יגלה עוז האהבה שהיה מלובש בו.
