מעשה היה ביהודי אחד שהיתה לו פרה חורשת אחת. איבד הלה את נכסיו ונאלץ למוכרה לנכרי. לקח אותה הנכרי, חרש בה במשך ששת ימי השבוע, אך בשבת מיאנה הפרה לעבוד. היכה אותה שוב ושוב והיא לא זזה ממקומה.
בא הקונה ליהודי המוכר ואמר לו: קח את פרתך והשב לי את כספי! פרה זו עקשנית היא. היכיתי אותה שוב ושוב והיא לא זזה ממקומה.
הלך היהודי, ניגש לפרתו ולחש לה באוזנה: "פרה, פרה! את יודעת שכשהייתי ברשותי היית עובדת שישה ימים, ובשבת היית נחה. כעת אינך עוד תחת ידי, ועלייך לעבוד בשבת."
מיד קמה הפרה והחלה לעבוד.
עמד הנכרי משתומם. אני היכיתי בה שוב ושוב והיא מיאנה לעבוד, אך אתה לחשת לה משהו באוזנה והיא מיהרה לקום? שמא מכשף אתה?
השיב לו היהודי: אין אני מכשף או קוסם, וסיפר לו דברים כהווייתם.
שמע זאת הנכרי ואמר: אם הפרה שאין בה דעת יודעת לשמור את השבת, אני שנוצרתי בצלם אלוקים לא אלך ואכיר את בוראי?
הלך והתגייר, והפך לתלמיד חכם גדול. והיו קוראים לו: רבי יוחנן בן תורתא – 'בנו של הפרה.'
(על פי פסיקתא רבה נו)
כתוב תגובה