לפני מספר ימים נולדה בת לידידים טובים שלנו, ונקרא שמה בישראל אסתר (לכבוד אסתר המלכה). היא באה קצת באיחור: שבועיים וחצי (!) אחרי תאריך הלידה המשוער. "כנראה שנוח לה שם" אמר ידידי, "אבל בכל זאת, הגיע הזמן לצאת..."
אם מדברים על נוחיות, על בית מלון חמישה כוכבים וארוחת בוקר למיטה, הרי שתשעת החודשים בהם התינוק/ת שוהים ברחם הם החופשה האולטמטיבית. הם לא צריכים לעשות כלום ומקבלים הכול.
אז אימרו נא לי: מדוע אנחנו חוגגים את יום ההולדת? לא היה טוב יותר להישאר שם בפנים לעוד כמה חודשים טובים?
לא. כי אולי ברחם אמנו אנחנו מקבלים את הכול, אבל אנחנו לא כלום - רק חלק ממנה. רק כשאנו יוצאים לאויר העולם אנחנו מקבלים אישיות נפרדת שיכולה להחליט ולפעול באופן עצמאי. ביום הולדתנו אנו חוגגים את המתנה הגדולה ביותר מבורא העולם: האפשרות להיות אנחנו ולתת לעולם את תרומתנו הייחודית.
אז עירכו חגיגה נחמדת ביום ההולדת (היהודי!) שלכם, ואל תשכחו לבקר במדורנו המיוחד המוקדש ליום ההולדת.
קריאה מהנה!
הרב מנדי קמינקר