אתמול הגיע סוף סוף תורי לקבל את החיסון השני. כמה שזה לא מובן מאליו! תודה לך, השם.
בחדר המנוחה, הניחו בבית הרפואה וולפסון ממתקים שונים, עם הודעה: "משהו מתוק לדרך". זה הזכיר לי מכתב שכתב רבי יוסף יצחק מליובאוויטש מתוך בית החלמה, שם קיבל מגוון זריקות והוא לקח מזה דבר מתוק וחשוב לחיים:
הדבר החשוב ביותר במהלך שימוש במזרק ומחט הוא סטריליזציה. בימיו היו מלבנים את המחט באש, בימינו פשוט מחליפים אותה. לובשים כפפות, מנקים את המקום שבו מחדירים את המחט בחומר מחטא. וכמובן הצוות הרפואי שומר על היגיינה ברמה הכי גבוהה.
לפעמים אין ברירה וצריך 'לדקור' מישהו, להעיר לו, לחדור לו לפרטית ולהכניס לו ללב תובנה חדשה שתעזור לו.
אם נעשה את זה בידיים מזוהמות, בגישה שאיננה מכבדת את הזולת, בדרך שמבליטה את הצורך שלי להעיר ולהראות שאני טוב יותר, שאני היכול והיודע – נזיק הרבה יותר מאשר נועיל. אבל אם ניגש בדרך של כבוד, נחשוב אלף פעמים על כל מילה שיוצאת לנו מהפה: מאיפה היא נובעת? למה היא חשובה? ורק אם נדאג שהמילים והסיטואציה יהיו סטריליות לחלוטין מאגו ואינטרסים אישיים – רק אז נוכל באמת להועיל.
ואז, זה באמת עוזר!
שבת שלום,
הרב שמואל רסקין
