קוראים יקרים,
מה אומר לכם חודש אלול?
בשבת הקרובה וביום ראשון, יחול ראש חודש אלול. בבתי ספר חבדיי"ם רבים ראש חודש אלול הוא היום הראשון ללימודים.
עבורי ראש חודש אלול מעלה זכרונות של ספרי לימוד טריים... יקיצה בשעת בוקר מוקדמת עם פרפרים בבטן: איך יהיה המורה החדש... תחושה של התלהבות, של התחלה חדשה.
ובכל שנה, המורים היו פותחים את השנה החדשה בסיפור.
הם היו מספרים לנו את המשל של האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מליאדי. הוא כתב שחודש אלול הוא כמו זמן בו המלך יוצא אל השדה. "ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו, והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם".
בדמיוני ראיתי את המלך, פוסע בעדינות בין רגבי האדמה החרושים. האיכרים המופתעים מזהים אותו, שומטים את אתי החפירה ורצים אליו בהתרגשות. המלך מחייך אליהם ומגיש להם את ידו, והם מגישים בחזרה יד מיובלת ועייפה, מביטים בו במבט של הערצה ואהבה אינסוף...
המשל עוצמתי ויפהפה, והוא ימשיך להסעיר את דמיונם של הילדים שישמעו אותו בראש חודש אלול הקרוב. אבל אל לנו לשכוח את הנמשל.
אולי אנחנו לא עובדים בשדה מול השמש הקופחת, אבל האם אנחנו אוחזים יותר מדאי באת החפירה? מתמקדים בכלי דרכו אנו מקבלים את שפע הפרנסה במקום להבין מי הוא זה שנותן לנו אותה? מסתכלים מטה ושוכחים להביט מעלה? והידיים המיובלות... כמה מהעיסוק שלנו בארצי ובחומרי נתן בנו את אותותיו?
ואז מלך מלכי המלכים מופיע. והוא מופיע בשדה. הוא מגיע אלינו, קרוב מתמיד. כן, אני יודע שיש לכם ידיים מיובלות. אולי הבגדים קצת מלוכלכים, הפנים מזיעות, לא מראה מלכותי במיוחד. אבל אני כאן לידכם ואיתכם.
ומה אנו צריכים לעשות כדי להתקרב אליו? רק לרצות. לרצות באמת.
הלוואי ולא נפספס את ההזדמנות.
המשך שבוע טוב,
הרב מנדי קמינקר
