קוראים וקוראות יקרים,

הרגע חזרתי מהתוועדות והתיישבתי לכתוב לכם. באמצע יום העבודה במשרד, עשינו הפוגה לקצת נשמה. ישבנו ביחד על כוסית "לחיים" וצלחת מרק, ודיברנו על היום הזה. התאריך העברי היום הוא י' שבט, ועבור כל חב"דניק זה יום משמעותי. זה היום שבו הרבי מליובאוויטש נהיה הרבי מליובאוויטש.

אני רוצה רק לשתף אתכם בסיפור ששמעתי בהתוועדות. יהודי מלונדון ישב אתנו בהתוועדות וסיפר את הסיפור הזה בדמעות.

זה היה במוצאי שבת. הרב לוי סוּדַאק, השליח בלונדון, בקושי הספיק לעשות הבדלה ומיד קיבל שיחת טלפון. זו הייתה אישה נואשת שביקשה עזרה. היא בכתה לתוך הטלפון: "כבוד הרב, תציל את הילדה שלי". הבת שלה, נערה צעירה, איבדה את עצמה והידרדרה למקומות לא טובים בכלל. האימא הרגישה שמשהו רע עומד לקרות לה.

הרב סודאק לא התמהמה לשנייה. עם בגדי השבת הוא עלה לרכב ונסע למקום הכי מלוכלך בלונדון. הוא אמר לעצמו שהוא יעשה הכול כדי להחזיר את הילדה הזו לאימא שלה. וזה מה שהוא עשה. עד אמצע הלילה הוא הסתובב שם, נתקל בכל מיני טיפוסים לא סימפטיים, הוציא כסף מהכיס שלו והחזיר את הבת האבודה לאימא שלה.

וזה רק סיפור אחד, שכנראה לא הייתם שומעים בכלל, מתוך אלפים. בכל מקום בעולם, השלוחים של הרבי נמצאים שם עבור כל יהודי. אכפת להם מהם, הם דואגים להם, והם לא מבקשים כלום. כי מי ששלח אותם הוא הרבי, שהיום נהיה רבי.

וזה בדיוק מה שהרבי עצמו אמר באותו יום שבו הוא נהיה הרבי: "אהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל, הן דבר אחד. כשישנה אהבת השם אבל אין אהבת התורה ואהבת ישראל, הרי זה סימן שחסר גם בעבודת השם... צריך להשתדל שהפעולה באהבת ישראל תתבטא לא רק בנתינת לחם לרעבים ומים לצמאים, אלא לקרב יהודים לאהבת התורה ואהבת השם".

שבת שלום,

שלום בלוי

נ.ב. אם יש לכם סיפור אישי על הרבי או השלוחים, אנא שתפו אותנו בתגובות לטור הזה.