שני מאורעות אירעו ביום יו"ד שבט הקשורים בקשר הדוק זה בזה. הראשון הוא פטירת רבי יוסף יצחק שניאורסאהן, האדמו"ר השישי לחסידות חב"ד בשנת תש"י. וביום זה, שנה לאחר-מכן, קיבל על עצמו רבי מנחם מענדל שניאורסאהן את הנהגת חסידות חב"ד.

הסתלקותו של רבי יוסף יצחק, האדמו"ר הקודם

רבי יוסף יצחק שניאורסאהן נולד לאביו, רבי שלום דובער, בעיירה הקטנה ליובאוויטש שבבלרוס. בהיותו בגיל 15 בלבד עירב אותו אביו בעסקנות ציבורית למען היהודים ברוסיה הצארית. בגיל 17 הוא מינה אותו כמנהל ישיבת 'תומכי תמימים' שזה עתה נוסדה.

תקופה קצרה לפני פטירת אביו התחוללה המהפכה הבולשביקית והקומוניסטים עלו לשלטון. הם הכריזו מלחמה חסרת פשרות נגד שמירת המצוות והחיים היהודיים ורבי יוסף יצחק ייסד רשת יהודית מחתרתית ששלחה מאות בחורי ישיבה ואברכים לרחבי ברית המועצות להפיץ תורה, לעודד קיום מצוות ולבנות מקוואות טהרה ומוסדות דת בסתר. פעילות זו עלתה לו במאסרו בשנת תרפ"ז ונגזר עליו דין מוות. בעקבות לחץ בינלאומי בוטל העונש באופן ניסי ורבי יוסף יצחק נאלץ לעזוב את רוסיה. גם לאחר יציאתו מברית המועצות עמד רבי יוסף יצחק בקשר הדוק עם חסידיו ועודד אותם לשמור על גחלת היהדות במסירות נפש.

מלחמת העולם השניה תפסה אותו בורשה שבפולין, ולאחר מאמצי חילוץ אדירים הוא הצליח לצאת מאירופה הבוערת ולהגיע לארצות הברית. שם הוא הכריז כי "אמריקה אינה שונה מהעולם הישן" ומיהר לייסד רשת של ישיבות ותלמודי תורה לבנים ולבנות ברחבי ארצות הברית.

היסורים בכלא הסובייטי, ההפגזות בורשה הנאצית והנדודים הותירו את רושמם ברבי יוסף יצחק. ביו"ד שבט שנת תש"י, בבוקרו של יום השבת, הוא הסתלק לבית עולמו.

הרבי מקבל את עול ההנהגה

החסידים הכואבים שמו את עיניהם על רבי מנחם מענדל, חתנו של רבי יוסף יצחק, שימלא את מקומו של חותנו. כבר קודם לכן התפרסם רבי מנחם מענדל כלמדן מופלג ובקיא בתורת הנגלה ובחסידות, אשר מלבד בקיאותו הרבה במכמני התורה ידיו רב לו בפעולות למען עם ישראל: הוא מונה על-ידי חותנו לנהל את המוסדות המרכזיים "מרכז לעניני חינוך", הזרוע החינוכית של חב"ד ליובאוויטש; "מחנה ישראל", הזרוע החברתית; ו"קה"ת", הוצאת הספרים של התנועה.

במשך שנה רצופה סירב הרבי לקבל על עצמו את עול ההנהגה. רק שנה לאחר-מכן, ביו"ד בשבט שנת תשי"א, הרבי אמר 'מאמר חסידות' ובכך, כמסורת החבדי"ת, קיבל על עצמו באופן רשמי את הנהגת חסידות חב"ד.

(ללימוד המאמר שאמר הרבי בליל יו"ד שבט תשי"א, לחצו כאן)

למרות שהשלטון הקומוניסטי בברית המועצות נמשך עד לשנת 1991 ולפיכך הרחיב הרבי ופיתח את המחתרת החבדי"ת שהקים חותנו, הרי שדורו של הרבי בשאר המדינות נהנה מרווחה יחסית. ברחבי העולם לא הצטרכו עוד יהודים להתמודד עם רדיפות ועינויים אלא עם שאלות של זהות יהודית. שאלות שהרבי קיבל לעתים תכופות כללו "היכן היה אלוקים בשואה" "כיצד מתיישבים דברי התורה עם תגליות המדע" ו"מה עמדת היהדות על הגילויים הטכנולוגיים החדשים". ואת חייליו שלח הרבי להילחם נגד הנגף המודרני המבקש להכחיד את העם היהודי: ההתבוללות.

האתגרים שעמדו בפני הרבי וחותנו היו שונים לחלוטין, אך הרבי בענוותנותו הגדיר את עצמו כממשיך דרכו של חותנו. כאשר היה מדבר על הצלחת הפעולות להפצת היהדות ברחבי העולם, היה מייחס אותם לחמיו, רבי יוסף יצחק.

יו"ד שבט, יום פטירתו של האדמו"ר הקודם והיום בו קיבל הרבי על עצמו את עול הנשיאות, הוא היום בו זוהרת אישיותם של שני גדולי עולם אלו.