ב"ה

קוראים וקוראות יקרים,

ראיתם את הקמפיין הזה, "מי שנוסע לבד – מגיע לאט"?

משרד התחבורה מנסה לשכנע אותנו לקחת טרמפיסטים ברכב הפרטי שלנו, כדי להפחית את העומס בכבישים. אפילו פינו נתיב שלם בכבישים הכי פקוקים במדינה, רק למי שנוסע ביחד. "נתיב פלוס", קוראים לזה.

אני אישית אוהב להעלות טרמפיסטים. לא כדי להגיע מהר, אלא כי חינכו אותי שאין דבר גדול יותר מלעזור לאנשים, לעשות מצווה על הדרך. אבל עזבו את זה רגע, בואו נדבר על חג הסוכות.

בגמרא כתוב (מסכת סוכה, דף כז, עמוד ב): "ראויים כל [עם] ישראל לשבת בסוכה אחת". תפילין אי אפשר לעשות ענקיות, גם למזוזה יש גבול, וכך לכל מצווה; אבל סוכה – אפשר לבנות גם בגודל של מדינה שלמה. כי מבחינה הלכתית, הסוכה לא צריכה להיות פרטית. כולם יכולים לקיים את מצוות סוכה בסוכה משותפת אחת.

הרבי מליובאוויטש לימד מהמשפט הזה מסר נפלא: הסוכה היא באמת "סוכה אחת" לכל עם ישראל, כי היא מחברת בינינו. לרכב הפרטי לא כולם אוהבים להעלות טרמפיסטים, אפילו לבית הכנסת לא כולם נכנסים – אבל הסוכה מזמינה את כולם, פתוחה לכולם.

אז מה דעתכם על הרעיון של "סוכה פלוס"? מי שזוכה לבנות סוכה משלו, שיפתח אותה גם לאחרים. תזמינו את השכנים והמכרים שלכם להיכנס לסוכה. שבו איתם ביחד, תנו להם לטעום משהו ולברך "לישב בסוכה", והעיקר: שירגישו בבית בסוכה.

יש לי אפילו סלוגן: "מי שחוגג ביחד, מגיע ממש רחוק".

שבת שלום וחג שמח,

שלום בלוי