קוראים יקרים,

רעש חזק נשמע מאחורי הרכב. שניות ספורות אחרי שנסעתי מעל בור קטן בכביש, הבנתי שמשהו לא בסדר. כשיצאתי מהמכונית גיליתי שאחד הגלגלים האחוריים התעקם לגמרי ואני לא יכול להמשיך בנסיעה.

"יופי, תוכל לכתוב על זה טור!" כתבה לי אחותי. זהו עונשם של כותבים, חשבתי לעצמי. אפילו קצת אמפתיה הם לא יכולים לקבל... כן, נכון, אולי אוכל לכתוב על זה טור, אבל בינתיים אני צריך לחכות שעה וחצי למשאית הגרר!

בני, חבר טוב שבהשגחה פרטית הזדמן לאיזור והכיר משאית גרר, חיכה יחד עמי עד שהיא הופיעה. הוא רצה לוודא שהכול יעבור בשלום; התברר שזה לא בדיוק פשוט. נהג הגרר חשש שהגלגל העקום ייתקע והרכב לא יצליח לעלות על המשאית. הוא השקיע דקות ארוכות במחשבה ולבסוף בקשירת הגלגל עם חבלים לגלגל השני.

"אני בטוח שזה יהיה בסדר" אמרתי לו, מנסה לזרז את ההליכים. בני, פורץ מנעולים במקצועו, צחק. "גם במקצוע שלי יש אנשים שבטוחים שאפשר לקחת קיצורי דרך. למדתי בדרך הקשה שאין דברים כאלו. אם אתה רוצה שהעבודה תהיה כמו שצריך, צריך לעשות אותה כמו שצריך. אין קיצורי דרך." אז בלי קיצורי דרך, ושעתיים אחרי הגלגל העקום, הייתי סוף-סוף במוסך.

זו לא הייתה חוויה נעימה במיוחד, אבל אני חושב שלמדתי מסר לחיים. ובמחשבה שניה אחותי צדקה: הנה, גם יש לי טור :)

קריאה מהנה והמשך שבוע נעים!

הרב מנדי קמינקר