הבעש"ט, מייסד תנועת החסידות, לימד אותנו כי העולם הוא ראי, ושאנו מקבלים ללא הרף מסרים מבורא העולם דרך האנשים שאנו פוגשים או דרך הסיפורים שאנו שומעים. אני מאמינה ברעיון זה, ולפיכך מספר חודשים ייגעתי את מוחי בתהייה מדוע היה עליי לשמוע שאלה מוזרה משכנה שלי, ששאלה אותי איך לעזור לאחותה, שבעלה מודד חום לילדיהם שלוש פעמים ביום. כן, קראתם נכון. מדי בוקר, צהריים וערב הוא בודק כדי לראות שהחום שלהם נורמלי. אם לא, הוא לוקח אותם מיד לחדר מיון בבית החולים.

מה זה קשור אליי?

לא הצלחתי לחשוב על כלום, עד ששוחחתי עם זוג הסובל מבעיות חמורות בנישואין, ופתאום קלטתי, שהשניים האלה משגעים זה את זה בכך שהם כל הזמן מודדים זה לזה את "החום הרגשי". הם בודקים אותו לא שלוש פעמים ביום, אלא לפחות שלוש מאות פעמים ביום! הם כל הזמן תוהים, "איך הוא/היא מרגיש/ה היום? זה יימשך כך האם הוא/היא יפסיק/תפסיק לאהוב אותי? האם אני אפסיק לאהוב אותו/ה? האם הוא/היא חושב/ת עליי? מה הוא/היא חושב/ת עליי? למה הוא/היא לא התקשר/ה עדיין? למה הוא/היא מתקשר/ת לעתים קרובות כל כך? האם הוא/היא משווה אותי עם מישהו שמח/ה, חכמ/ה, מאושר/ת, עשיר/ה, רז/ה או מצליח/ה יותר? מה אוכל לעשות כדי לספק את צרכיו/ה? הוא/היא לא העריכ/ה את המתנה שנתתי לו/ה. מה אני עושה לא בסדר?"

החרדה המנטאלית הזו גורמת לתשאול אובססיבי של בן/בת הזוג ולבקשות בלתי פוסקות לאישור, כמו "את נראית עצובה/ כועסת. עשיתי משהו לא בסדר? זו אשמתי?" או "אני מבטיחה לך שאתה כועס עליי. תדבר אתי. תגיד לי איך לעשות אותך מאושר. תספר לי מה אתה מרגיש", או "אני לא יכול לסבול כשאת במצב-רוח רע. אני מרגיש כישלון כשאת לא מאושרת. בבקשה תהיי מאושרת, ולו רק כדי להראות לי שאני לא כישלון אחד גדול".

בנוסף לבדיקה הבלתי פוסקת של מצבי הרוח של האדם האחר, רבים מאתנו עסוקים בבדיקה עצמית אובססיבית, כמו למשל, "אוי, אני מרגישה קצת מדוכדכ/ת. מה קורה? מה לא בסדר אתי? כל שאר האנשים נראים הרבה יותר מאושרים ומאורגנים ממני, במיוחד האנשים המחייכים בפרסומות. אז אם יש לי מצב-רוח מזופת בטוח שאני לא נורמלי/ת. האם אני עובד/ת יותר מדי או פחות מדי? האם האשמה נעוצה בנישואים שלי, בהורמונים שלי או במזג האוויר? כיוון שאנשים נורמליים מאושרים כל הזמן, אז אם אני לא מאושרת, אני לא נורמלי/ת. אני לא יכול/ה להמשיך ככה. אולי אני מטורפ/ת?

אילו הייתי יותר מצליח/ה או פחות מושפעת מן ההורמונים שלי, לא היו לי מצבי הרוח האלה. אולי זו אשמתם של בעלי/ אשתי. אולי זו הילדות שלי, אולי אף פעם לא אתייצב ואבלה את כל חיי על רכבת הרים רגשית. כמה נורא! מוטב שאצלצל מיד לרופא ואקבל את התרופות האלה שכולם מדברים עליהן. אבל שמעתי על כל תופעות הלוואי של התרופות, ואם אהיה קהת חושים, ארגיש נורא לא להרגיש כלום!"

אם הקוראים הזדעזעו למשמע הרעיון שהאב מודד חום לילדיו שלוש פעמים ביום, כמה מזעזע יותר להיווכח שרבים מאתנו מודדים חום לעצמנו ולאחרים לעתים עוד הרבה יותר קרובות! טיפולים פסיכולוגיים מודרניים רבים מעודדים אנשים לעסוק בניתוחים עצמיים אובססיביים ובבדיקות מצבי רוח, כאילו נורמלי וחיוני לגמרי לקבל דוח מזג אוויר פנימי או לבדוק את רמת אושרם של אחרים כל רגע ורגע. חס וחלילה שנחוש עצובים או חרדים, כאילו רגשות אלה מעידים על אובדן שפיותנו...

כאשר אנשים מתחתנים, רבים מרגישים כאילו קיבלו תחת החופה מדחום דמיוני, וכעת יש להם את הזכות לבדוק את מצבי הרוח של בן/בת זוגם או לדבר על מצבי הרוח שלהם עצמם כל אימת שמתחשק להם. אולם, אף אדם שפוי לא רוצה להיות רדוף על-ידי בן-זוג (או בת-זוג) אשר זקוק/ה לאישורים בלתי פוסקים או שירגיעו אותו/אותה ללא הרף. בכל מקרה, אישור כזה לעולם לא מספיק, שכן הדבר מותיר את מי שתלוי בו במצב של חרדה, בחושבו "היום לא קיבלתי את מכסת האישורים וההרגעות שלהם אני זקוק/ה. אוי לא, אני פוחד/ת. ידעתי שזה לא יימשך לעד".

כשאנו בודקים יותר מדי, אנו הופכים אנשים לעצבניים, והדבר גורם להם להתרחק מאתנו או לכעוס, כי אף אחד לא אוהב להרגיש שבודקים אותו ומנסים לשלוט בו כל הזמן. כדי להפסיק את ההתנהגות האובססיבית הזאת עלינו ראשית כל להכיר בעובדה שאנו עושים זאת. הצעד הבא הוא ללמוד טקטיקות שבהן נוכל להרגיע את עצמנו, כדי שנוכל להתמודד עם הבלתי-ידוע. האמת היא, שיש לנו מעט מאוד שליטה על מצבי הרוח שלנו ועל השאלה אם אנשים אחרים אוהבים אותנו או לא ועל מה הם בוחרים או יבחרו לעשות עם חייהם. שום דבר לא בטוח בעולם. אנשים יכולים לדחות אותנו פתאום, או להיות כל כך מוצפים מבעיותיהם שנראה כאילו לא איכפת להם מאתנו. כשאנו תלויים באחרים לקבלת אישור, הבנה והרגעה, אנו נשארים חשדנים וחסרי ביטחון. כשאנו מפסיקים לעשות ספקולציות ולעסוק בניחושים, וחדלים לבדוק את האחר ולנסות לשלוט בו, אנו פותחים מרחב לאחרים להרגיש יותר בטוחים בנוכחותנו, ונעשים חופשיים לפתח מערכות יחסים שיש בהן אהבה אמיתית.

מפתיע לגלות כמה משחררת התחושה של להפסיק למדוד את החום, להפסיק להעלות השערות בדבר מצבי הרוח, המחשבות והרגשות שלנו ושל אחרים. עוזר להשתמש במלה "לשחרר" – כלומר, לשחרר אנשים להיות מי שהם, ולמצוא את דרכם שלהם. לשחרר את עצמך להרגיש את מה שאת/ה מרגיש/ה. זה נורמלי לחלוטין לרצות לדעת איך אנשים מרגישים או איך הם מרגישים ביחס אלינו. אנו מרגישים פחד אינסטינקטיבי, אם החום יורד מתחת לאפס או נמצא הרבה מעל הנורמלי. אין זה נעים להיות ליד אנשים שהם קפואים כקרח או עצבניים מדי והפכפכי-מזג. אך עלינו ללמוד לשחרר את הספקולציות עתירות החרדה ביחס למעלות ומורדות הרגילים המתרחשים ביומיום.

מידת האהבה וההערכה שאנו נותנים לאחרים נתונה לבחירתנו. המידה שאנו מקבלים היא בחירתנו של הקדוש-ברוך-הוא. אנו לא יכולים לגרום לאנשים לאהוב אותנו או לחבבנו. כל אחד ואחת מאתנו צריכ/ה ללמוד לשחרר את הדחף הנרקיסיסטי לנדנד כדי לקבל יותר ממה שאנו מקבלים, ללחוץ על אנשים לשתף אותנו במה עובר עליהם, לשאול שאלות חוקרות ומציקות או לעסוק בניחושים מלאי חרדה ובניתוחים מופרזים של כוונותינו הפנימיות ביותר או רצונותינו הבלתי מודעים. מצבי רוחנו יעלו וירדו במהלך כל חיינו. זה לא נורא. כשאנו לומדים לא להרצות, להתערב, לשאול, לחקור, להתחנן, לפקח או לתת הערכות מצב, אנו רוכשים ביטחון. כמובן שאנו יכולים לשאול בנימוס, "אפשר לשאול איך את/ה מרגיש/ה? את/ה רוצה לשוחח?" אם אנשים לא רוצים לשוחח ולחלוק עמנו את רגשותיהם, אנו יכולים "לשחרר" את הרצון לשלוט במה שבלתי-אפשרי לשלוט בו, כלומר, בלבותיהם של אנשים אחרים. דבר זה משחרר זמן לפתח את כישרונותינו, לעשות מעשים טובים ולתרום לחברה בכללותה.