קוראים יקרים,

"כעת אחלק לכם דמי חנוכה" הכרזתי מיד כשסיימנו להדליק את החנוכיה, והילדות הקטנות החלו לקפוץ מאושר. "דמי חנוכה! דמי חנוכה!" הן התחילו לשיר.

אבל כשהוצאתי את דמי החנוכה והתחלתי לחלק הן היו מאוד מאוכזבות.

"לא, לא את זה. אנחנו רוצות את השוקולד!"

חשבתי לעצמי שאנחנו לא כל-כך שונים מהילדים הקטנים. כשאנחנו מתפללים לבורא העולם, על מה אנחנו מבקשים? על כסף? קידום בעבודה? בית ורכב מפואר? אלו הם באמת מטבעות משוקולד.

מסופר על חסיד אחד שנכנס לרבי, והרבי אמר לו שזוהי עת רצון, זמן מיוחד בו הוא יכול לבקש ברכה. הוא ניצל את ההזדמנות לבקש ברכה להצלחה בעסקים. "כשיש עת רצון, צריך לבקש על נחת חסידי מהילדים" אמר לו הרבי.

נחת יהודית, לזכות ללמוד תורה ולקיים מצוות כמו שצריך, זהו הכסף האמיתי.

בסוף, אגב, נתתי להן גם מטבעות משוקולד, בדיוק כמו שהן ביקשו. והבה נקווה שבורא העולם ימלא את כל משאלותינו לטובה – גם אם אנחנו מתפללים על הדברים הקטנים, הוא יכול לתת לנו מידו המלאה, הפתוחה והרחבה.

קריאה מהנה והמשך שבוע נעים!

הרב מנדי קמינקר