שאלה:

האם אני יכולה ללמד את הילדה שלי להיות יותר מאורגנת? היא מבולגנת לגמרי! היא מאוד חכמה ובעלת יכולות גבוהות, אך היא דוחה ומתמהמהת בביצוע על משימותיה ומשאירה הכל לרגע האחרון ממש. והדבר הגרוע מכל הוא, שהיא לרוב מצליחה לעשות אותן היטב – אך התהליך הוא מתיש ומתסכל ביותר לכולנו!

תשובה:

התשובה הקצרה היא "לא".

להיות מאורגן זו לרוב פונקציה של נטייה טבעית, או במלים אחרות, של טבע האדם. הגורם האחר הוא מוטיבציה, כלומר, כשאדם רואה בעצמו את הצורך בשינוי ורוצה בו אישית עד כדי כך, שהוא מצליח לשלוט במנהגיו הישנים וליצור הרגלים חדשים. בתך תשתנה כשתהיה לה מוטיבציה עצמית ולא לפני כן.

תוכלי להראות לה כמה רעיונות טובים שיעזרו לה להתארגן יותר טוב, אך אם היא תבחר שלא להשתמש בהם, אין הרבה שתוכלי לעשות בקשר לכך.

בכך מסתיים חלקה הראשון של שאלתך. היסודות האחרים בשאלתך מבלבלים קצת. את מתארת את בתך כ"מבולגנת לחלוטין" ועם זאת את אומרת שלרוב היא מצליחה לעשות הכל היטב – זה לא נשמע לי כמו בלגן מוחלט! המבלבל מכל הוא שאת מתייחסת להצלחתה כאל "הדבר הגרוע מכל" ואז משאירה לי רמז ביחס לבעיה האמיתית – " התהליך הוא מתיש ומתסכל ביותר לכולנו!". כאן הבעיה.

אינני בטוחה אם בתך בגיל בית-ספר יסודי או תיכון, אך ברור לי שאימצת את בעייתה והפכת אותה לבעיה שלך למרות שאין זה כך – אך זו דרך נהדרת שבה ילדים מקבלים תשומת לב ודואגים לכך שהוריהם ימשיכו להתמקד בהם כל הזמן. במדור זה דיברנו הרבה על הצורך של ילדים לקבל תשומת לב מהוריהם וכיצד התת-מודע שלהם גורם להם לפעול בדרכים מסוימות המבוססות על האופן שבו מגיבים הוריהם. שינוי בתגובת ההורה = שינוי בהתנהגות הילד. לכן, הפסיקי לנסות להציל אותה והניחי לה. מדברייך עולה כי גם כך היא מצליחה לנחות על רגליה. תני לה עזרה ותזכורות מינימליות, אמרי לה מראש כי גישתך השתנתה, וכי את סומכת עליה שתעשה החלטות נבונות וכי תעזרי לה בכל דרך סבירה; שהוריה עומדים להפסיק להציק לה (כלומר להזכיר לה ללא הרף) וכי בתמורה לכך, הוריה לא מוכנים שהיא תצפה מהם להגיב בפאניקה לסיטואציות של הרגע-האחרון.

כיוון שאני עצמי אמא, אני יודעת שאת תפעלי בתבונה ובצורה סבירה, אך שתינו יודעות שתעברי מבחנים לא פשוטים. את תצטרכי להעניק לה את האפשרות לחוש את האחריות למעשים שלה או לאי העשייה שלה גם יחד. אם פירוש הדבר שהיא מקבלת ציון נמוך יותר באיזה פרויקט, אזי הלקח שתקבל דרך כך חשוב הרבה יותר מן הציון עצמו. לא הייתי נותנת לה לישון בזמן של מבחן בגרות או משהו כזה, אך תהיינה דרכים הרבה פחות טראומטיות ללמוד אחריות מהי.

בתחומים שבהן היא לא מבצעת את המוטל עליה בתחום הבית והמשפחה – שם נחוצה תגובה יותר פעילה מצד ההורים. במידה מסוימת, היא יכולה לעשות ככל העולה על רוחה בכל עניין המשפיע עליה בלבד, אך כשהדבר משפיע על אחרים, יש לה מחויבות. חשוב מאוד להירתם למאמץ המשפחתי, ולפעמים ילדים "פחות מאורגנים" עושים לכאורה פחות במשק הבית כיוון שאינם מצליחים לסיים את המטלה הראשונה שלהם, ולכן הם אף פעם לא מצליחים להגיע למטלה השנייה והשלישית, וכל האחרים צריכים לבצע את משימותיהם במקומם. אין זה הוגן וזו טקטיקה עתיקה מאוד. אם זה מה שקורה אצלכם, גבי את מטלותיה בהצבת מועדים לביצוע המשימות, וכן בהבהרה מה תהיינה התוצאות של אי-ביצוען. למשל, אם היה עליה לקפל את הכביסה, עלייך לשאול אותה כמה זמן זה ייקח לה. נניח שהיא אומרת עשרים דקות. לכן, את מגיבה בנדיבות ואומרת לה, "יש לך שלושים דקות החל מעכשיו לקיפול הכביסה. עכשיו השעה שש בערב. נראה איך הולך בשש ושלושים. אם הכביסה עדיין לא תהיה מקופלת, תצטרכי גם לנקות אבק בסלון בנוסף לכך".

כידוע לך, הדבר הקריטי הוא ליישם את התוצאות שאמרת שתהיינה ולא לוותר בנקודה זו. שתינו מכירות היטב תחנונים, יבבות והפצרות – בנקודות האלה, אל תשני את דעתך, אל תוותרי – צריך שיהיה לך מוניטין מושלם של מי שלא מוותרת במקומות האלה, או שתיאלצי להתמודד עם יבבות ותלונות בלתי פוסקות!

קחי צעד אחורה מן הסיטואציה, ואני בטוחה שתראי כי היא השפיעה על משפחתך באופן שלילי. הניחי לכל זה להישאר מאחורייך ואפשרי למערכת היחסים שלך עם בתך להתפתח בלי המטען הזה. מצאי דרכים להתחבר עמה על בסיס יומי ועשי דברים יחד עמה שצריכים להיעשות בלאו הכי, כמו בישול או תיקון דברים בבית. משכי אותה אלייך בהדרגה, כדי שהיא תוכל לראות שאת סומכת עליה. הניחי לשאר, בגבולות מה שדיברנו עליו, כדי שבתך תוכל לפרוח ולשגשג באין מפריע.

כפי שאנו לומדים בפרקי אבות, "הלל אומר הוה מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום". על ידי יישום תוכנית הפעולה הנזכרת לעיל, יהיה לך בית הרבה יותר רגוע ושלו, ובתך תחווה את ערכה ותלמד לצמוח ולהתפתח בדרכה שלה.

אני מאחלת כל טוב לך ולמשפחתך!