"הטינה היא חומצה ההורסת את הכלי שבו היא נמצאת".

מן הפרספקטיבה שלי כמטפל משפחתי, האוצר הגדול ביותר במורשת התורה שלנו היא ההנחיה לשחרר עצמנו מכעס ומטינה, במיוחד כשמדובר במערכות יחסים קרובות. במשך דורות רבים, מאות מקורות בכתבי היהדות מזהירים אותנו כי כעס כבוש הוא אסור, הרסני ולא רציונאלי. הצו בתנ"ך מצוי בספר ויקרא יט, יז-יט: "לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא. לא תיקום ולא תיטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך".

התלמוד ממשיך ומציין כי "כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו..."1 (מי שנמנע מנקמה מקבל את סליחת ה' על כל חטאיו").

כמו כן מוסיף התלמוד ומייעץ2 כי ה' אוהב אדם "שאינו כועס ומי שאינו משתכר ומי שאינו מעמיד על מדותיו..." (אדם שלא מתכעס ושלא עומד על קבלת המגיע לו).

הרמב"ם מוסיף על כך3 ודורש מן האדם למחוק את הרע מלבו כליל. פסיכולוג בן זמננו עשוי לנסח זאת מחדש כדלקמן: "האתגר שבשחרור הכעס מהווה הזדמנות בלתי רגילה לצמיחה אישית".

האם פירוש הדבר שעלינו להיות קורבנות פסיביים נוכח התנהגות שפוגעת בנו? בהחלט לא! אותו קטע תנ"כי המצוטט לעיל מספר לנו כי עלינו להתעמת מילולית ("להוכיח") עם אדם שעשה לנו עוול, על מנת להימנע מלשנוא אותו בלבנו. עלינו לעשות זאת ישירות ובאופן ברור ומפורש, אך ללא שנאה ובלי להרוס את מערכת היחסים עמו. באופן דומה, יש לנו מחויבות להגן על עצמנו ולא לשים עצמנו בעמדה שבה הפגיעה עשויה לחזור על עצמה. בו בזמן, עלינו לעשות זאת בלי לדבר בנימה עוינת או לנקוט פעולה החורגת מהגנה עצמית, בלי תאוות נקם ובלי לסגת לבוז קר ושיפוטי או לשתיקה ממושכת.

יועצים רבים מדווחים על תמונה משפחתית טרגית החוזרת על עצמה: במהלך השנים, אדם שמר על מרחק זועם מקרוב משפחה שלו (הורה, ילד, אח או אחות). פתאום הולך אותו קרוב משפחה לעולמו, והאהבה שהאדם רחש לאותו קרוב, שהייתה מכוסה לאורך תקופה כה ארוכה במסך של כעס, פורצת לתודעתו והאדם הרוס מחרטה ורגשות אשם. "איך יכולתי לבזבז את השנים האלה, כשבעצם יכולתי ל....?"

הפילוסופיה היהודית המסורתית מציעה לנו הגנה מסוימת מפני טרגדיה שכזו. התורה אומרת: 1) אל תאמין שאינך מסוגל לסלוח... תמיד מוטלת עליך המשימה להגיע להתפייסות; 2) הבן כי הכעס והטינה ניזונות ממחשבות לא רציונליות... אם תבחן את כעסך לעומק, תוכל לזהות את העיוותים הקוגניטיביים הללו ולתקנם; 3) בעולם ישנו כוח שלילי המבקש להרוס קירבה בין בני אדם... הכוח הזה הוא המקור למחשבות הלא רציונליות הללו; 4) במערכות יחסים אישיות, מתחת לכעס שוכנים פגיעה, פחד וחשוב מכל, צורך לאהוב ולהיות נאהב.

שקול להיפתח למישהו ברוח הסליחה והאהבה. מי ייתן שבזכות עשותך כן, ה' יבחר להעניק לנו את המתנה הגדולה מכל ולהביא לנו את ימות המשיח.