למרות שגברים ונשים כאחד מנדנדים לעתים, מסתבר שנשים מואשמות בהתנהגות לא נעימה זו לעתים תכופות ביותר. "תפסיקי לנדנד!" אומר בעל למוד-סבל כאשר אשתו מבקשת ממנו בפעם העשירית לתקן בבקשה את השער השבור או להשלים את הצהרת המס או לשלם את החשבון. האישה – שכבר מתוסכלת מהתנהגותו הדחיינית של בעלה – מתרעמת על ההאשמה כאילו היא זו שאינה נחמדה. הרי ברור שהיא לא הייתה מבקשת ממנו לעשות משהו שוב ושוב אילו היה עושה את הדבר בזמן מלכתחילה!

אף על פי כן, אישה עשויה להכיר בכך שהתנהגותה נכללת בקטגוריית ה"נדנוד" (אף אם אין זו אשמתה!). בדרך כלל היא אומרת שהיא לא רוצה לנדנד, אך שבעלה גורם לה לכך כי הוא נכשל במילוי המשימות שבאחריותו. לנשים רבות יש בעיה דומה עם ילדיהם. הן מנדנדות גם להם, כיוון שכמו בן הזוג הדחיין, גם ילדים תכופות לא עושים את מה שהם אמורים לעשות בזמן שבו הם אמורים לעשות זאת. לא נעים לנדנד ולא נעים שמנדנדים לך. אבל איך ניתן להימנע מכך בחיי המשפחה?

ישנן שתי אסטרטגיות שיכולות לעזור כאן. הראשונה נקראת "חיזוק, תווית ותמורה".

נניח שבעלה של רחל אמור לתקן ברז דולף. הוא הבטיח לעשות זאת ביום שני ה-1 בספטמבר. ביום שני, ה-14 בנובמבר, עדיין לא התבצע התיקון, והטיף-טיף המעצבן של טיפות המים מזכיר לרחל ללא הרף שהמשימה ממתינה לביצוע. לבסוף, ביום שלישי ה-15 בנובמבר, הבעל מוציא את ארגז הכלים שלו ומתקן את הברז. עכשיו רחל מיישמת את שיטת ה"חיזוק, תווית ותמורה" היא נותנת לבעלה חיזוק חיובי. בדרך כלל זה יכול להיות הכרה במאמציו, שבח או מלת הערכה. בדוגמא שלנו, רבקה עשויה לומר (בהתלהבות) "דוד, תודה ענקית שתיקנת את הברז הדולף הזה!" לאחר מכן היא נותנת לו תווית. התווית חשובה מאוד כי היא בונה תפיסה-עצמית. רחל רוצה שדוד יתחיל לחשוב על עצמו כאדם שיודע איך לגרום אושר לאשתו כיוון שאם הוא יחשוב כך על עצמו, סביר יותר שהוא יחזור על התנהגויות עוזרות מעין אלה גם בעתיד. לכן היא אומרת לו, "איזה בעל נהדר! אתה באמת יודע איך לגרום אושר לאשתך!" אף שתווית מעין זו ושבח גלובלי כל כך עשויים להישמע מופרזים למתחילות שביניכן, עלייך לנסות זאת בעצמך כדי לראות כיצד מגיב לכך בעלך. ברוב המקרים לא נגרם כל נזק וטוב מכך – הדבר גורם לבעל לחוש מאוד מוצלח וגאה בעצמו. לבסוף, רבקה מתגמלת את התנהגותו המסייעת של בעלה (השלב השלישי בשיטת ה"חיזוק, תווית ותמורה") באמצעות מחוות רוך, כגון להציע לו את המשקה או הפינוק האהוב עליו בתמורה לכך שהוא כה נבון ועוזר. שלושת הצעדים הנעימים מאוד הללו של שיטת ה"חיזוק, תווית ותמורה" נחרתים חזק במוחו של הבעל ומגבירים את הסיכוי שהוא ישמח לעזור לאשתו גם במצבים דומים בעתיד. התלהבותו תביא לכך שמשימות תתבצענה ותושלמנה מוקדם יותר.

בהתחלה, האישה עשויה להזדקק להשתמש בשיטת ה"חיזוק, תווית ותמורה" מספר פעמים בטרם תבחין בהבדל בהתנהגותו של בעלה. חשוב להתאזר בסבלנות. כיוון שהאסטרטגיה הזו גורמת לתחושה טובה, היא תחזק את קשר הנישואין אפילו אם אין היא מרפאת את הדחיינות. יתר על כן, זו שיטה שמחליפה את שיטת ה"נדנוד", שלא זו בלבד שיש לה שיעור הצלחה נמוך ביותר בריפוי דחיינות (למעשה, היא נוטה להחריף את המצב), אלא היא גם פוגעת במערכת היחסים שבין בני הזוג. אמנם לשיטת ה-"חיזוק, תווית ותמורה" יש מוניטין טובים בהגברת המוטיבציה ובהפחתת הדחיינות, אך הדרך היחידה לחזות בכך בתוך ביתך שלך היא לנסות זאת בעצמך.

האסטרטגיה השנייה שתוכלי לנסות במקום נדנוד נקראת "כלל הפעמיים". כלל זה קובע שאף פעם אסור לך לבקש משהו יותר מפעמיים. לבקש שלוש פעמים כבר נקרא "נדנוד". נניח שאת מבקשת משהו מבעלך. הוא מסכים, אך לא ממלא את הבטחתו. בפעם השנייה שאת מבקשת ממנו, את נותנת בידו את הבחירה למלא את מבוקשך בזמן, או להתמודד עם התוצאות של אי-מילוי הבטחתו. למשל, נניח שרחל מבקשת מדוד ב-1 בספטמבר לתקן את הברז והוא אומר "אין בעיה". לאחר מכן היא שואלת אותו אם זה יוכל להיעשות תוך שבוע, ושוב, הוא מסכים לכך. אך בסוף השבוע מזכיר לה הטפטוף המעצבן שלא נעשה דבר לתיקון הברז. עכשיו שואלת רחל את דוד בפעם השנייה, אם יוכל בבקשה לתקן את הברז. שוב הוא מסכים. היא שואלת אם יוכל לעשות זאת במהלך השבוע הקרוב. הוא אומר "כן", והיא אומרת, "יופי. כי אם זה לא ייעשה עד אז – לא נורא. אני מבינה שאתה עסוק. פשוט אקרא לשרברב שיעשה לי את זה". בסוף השבוע העבודה לא מתבצעת. רבקה קוראת לשרברב (או למישהו אחר שיודע לתקן זאת, או שהיא לומדת לעשות את זה בעצמה). בדרך זו, היא לא מנדנדת. היא פשוט יוצרת סיטואציה הגיונית וסבירה, בהתאם להבטחותיו של בעלה. הטריק בטכניקה הזאת הוא ללכת עד הסוף ולעשות כל דבר שאמרת שתעשי, תוך הימנעות מכעס, תרעומת או דחייה ביחס לבעלך. אסטרטגיה זו עוזרת לבעלים להיות יותר אחראים למחויבויות שהם נוטלים על עצמם. יתכן אמנם שבעל כלשהו לא יאהב את הטכניקה הזאת. הוא עשוי לנסות להציג את המצב כביכול אשתו מתנהגת בחוסר הגינות או בצורה לא סבירה. אם היא תחוש ספקות ביחס לעצמה, אזי היא תוותר לו וסביר שאז תיפול חזרה לדרכי הנדנוד הנושנות שלה. אף שהבעל אולי שיחק את המשחק הזה עם אמו או עם מוריו, אשתו יכולה לסרב להיות שותפה מרצון בדפוס הרסני זה. אם ברצונה להשתמש בכלל הפעמיים, היא תצטרך להיות חזקה ועקבית.

במהותו, הנדנוד הוא הסכם בין שני צדדים. צד אחד מאחר במילוי התחייבויותיו, והצד השני מסכים להזכיר לו אותן שוב ושוב. אם את מוצאת עצמך מנדנדת, את יכולה לשבור את ההסכם. עשי משהו שונה. סרבי לנדנד. אפילו אם זה קשה בהתחלה, הרי בסוף, נישואיכם ירוויחו מכך ושניכם - את ובעלך – תהיו מאושרים יותר.