גורם עיקרי בהבנת היבט קריטי אחד של מערכות יחסים הוא ההפרש שבין מנת המשכל (I.Q. - איי קיו) לבין מנת האינטליגנציה הרגשית (E. Q.). אנו שומעים תכופות על רמת המשכל כגורם המכריע ביכולתו של האדם להצליח מבחינה אקדמית – היכולת ללמוד, לעבד ולזכור מידע. בין הגילאים 6–18 אנו מבלים את מרבית שעות הערות שלנו בפעילויות מסוג זה.

לאחרונה גילו נוירולוגים שרוב מה שאנו רואים ושומעים עובר ישירות לאמיגדלה (המרכז הרגשי) בלי לעבור דרך הניאוקורטקס, שבו מתרחשות החשיבה ההגיונית וקבלת ההחלטות הרציונאלית. פירוש הדבר הוא פשוט שתכופות אנו חשים ופועלים לפני שאנו חושבים. בעיצומם של ויכוח או עלבון, הדבר שמתעורר קודם כל הוא רגשות עזים של כעס, פחד, עצב או דחייה.

תגובה רגשית ראשונית זו היא אכן בלתי נשלטת בהתחלה (לכן היא נקראת תגובה "ראשונית"). היא אוטומטית ומבוססת על כל כך הרבה משתנים מחייו של האדם – כולל נטייה גנטית, סדר הלידה (ילד בכור, ילד שני וכו'), נתוני הטבע לעומת השפעת הסביבה, וכיו"ב. מה שאנו יכולים לעשות בקשר לתגובתנו הראשונית, וכן השאלה כיצד נפעל לפיה, אם בכלל – אלה דברים שאותם לרוב צריך ללמוד, וזאת ברמה הרגשית ולא השכלית. אין אף ספר בעולם שמכיל את הידע המסוגל לעזור לאדם לשלב בין ה"ראש" לבין ה"לב", אלא אם כן הוא או היא מודעים לחשיבותה הלא-פחותה של האינטליגנציה הרגשית ומוכנים לקבל את חשיבותה.

אכן, אינטליגנציה רגשית בסיסית – כמו התמודדות עם רגשות עזים, היכולת לגלות אמפטיה, הקשבה לאחרים בלי התגוננות ובלי ביקורת, בלי בוז ובלי רצח אופי – כל אלה קובעים את גורל חיינו באותה מידה כמו מנת המשכל שלנו. אדם יכול להיות מורה מבריק, אבל אם התלמיד שלו חש מושפל, מבויש או בחרדה תמידית, הרי הדבר המכריע ובר-הקיימא הוא החוויה השלילית שעובר התלמיד, ולא כל הידע שהוא למד מן הספרים. רופא מלומד שאין לו איכפתיות אמיתית ושלא מסוגל לגלות עדינות ונועם כלפי החולה, יכול לעתים להביא לחולה שלו יותר נזק מתועלת. הורה קפדן ונוקשה, שמבחינה רגשית הוא מתנשא או לא זמין, עשוי לגלות כי האווירה בביתו רוויה במתח ובהתנגדות.

גם בנישואין, האינטליגנציה הרגשית יכולה להיות הגורם שמבדיל בין מערכת יחסים אוהבת וממושכת לבין מערכת יחסים הכורעת תחת עול כוח הכבידה של היומיום המתיש. עשרות שנות מחקר בתחום הנישואין מראות לנו, שהאופן שבו בני זוג מתמודדים עם בעיות רגשיות – הפגיעות והדברים המרגיזים שלא ניתן להימנע מהם במערכת יחסים אינטימית – הם אלה שקובעים אם הנישואים יהיו בריאים. הזוגות היציבים ביותר הם אלה שמצאו דרכים לטפל במחלוקות שביניהם בלי שהדבר יתעצם לכדי התקפות אישיות או להתבצרות בשתיקה קפואה. זוגות כאלה הצליחו להגיע לשליטה ביסודות האינטליגנציה הרגשית, והם (בקצרה):

1) היכולת לזהות רגשות ולהגדירם. הנכונות להשקיע את הזמן הדרוש בכדי להבחין ברגשות ולהעריך את התפקיד החשוב שהם ממלאים בקביעת האופן שבו אנו מגיבים לעצמנו ולאחרים.

2) האומץ להביע רגשות בפני אחרים, כאשר יש צורך בכך. אדם בעל אינטליגנציה רגשית מסוגל להביע רגשות – הן חיוביים והן מכאיבים – בכנות וביושר, וזאת כאשר הוא יכול לעשות זאת בבטחה וכאשר יש בכך כדי לסייע.

3) היכולת להתמודד עם מצבי רוח בלי לפגוע באחרים. מצבי רוח טובים ורעים כאחד נותנים לחיים את טעמם המיוחד ובונים את אופיו של האדם. המפתח הוא איזון. טכניקות כמו ניסוח מחדש )ראיית האירוע או האדם באור שונה), הסחת דעת והתרגעות יכולות לשים את המרחק הדרוש בינך ובין אנשים אחרים, עד שמצב רוחך ישכך קמעה, או אף יחלוף כליל.

4) היכולת להקשיב מתוך אמפטיה. גילוי אמפטיה – השתתפות עם אדם אחר בכאבו – היא ביטוי לאחת הרמות הגבוהות ביותר של אינטליגנציה רגשית.

5) היכולת לשלוט בדחפים הרסניים. התורה מלמדת שכל אחד מאתנו אחראי למחשבותיו, לדיבורו ולמעשיו. כאשר אדם חש כי הוא לוקח אחריות ועומד בה בכל התחומים הללו, הוא מפגין תכונות של עוצמה ושל אמינות.

6) היכולת לאמץ את גישת התורה כלפי אירועים מכאיבים. אף אחד לא חי חיים משוחררים מכאב. התגובה הראשונית שלנו לאבדן ולכאב היא אכן רק תגובה ראשונית. מה שאנו עושים עם התגובה הזו, היא המידה האמיתית של אופיינו.

7) מוטיבציה עצמית. כאן ההכרה היא בכך שאנו עצמנו יוצרים את המציאות שלנו. במקום להאשים, לבייש או לדחות, אנו לומדים להתמודד עם אתגרי החיים על ידי שימוש במשאבינו הפנימיים של חוכמה, סבלנות ואהבה. אפילו כאשר נטייה לאופטימיות או לפסימיות נראית לנו כנטייה מולדת, הרי יש מחקרים המעידים על כך שאנשים מסוגלים לשנות את המחשבות ואת צורות ההתנהגות השליליות והתבוסתניות שלהם בעזרת שיטות ומשמעת.

8) תחושת ערך עצמי שאינה תלויה בדבר. הערך שלנו בא מהיותנו ברואים "בצלם אלוקים" (ולא בצלם האדם). לכן, איננו זקוקים להתחרות או להשוות עם אחרים, או להיות מושפעים משגעונות, מדעות ו/או משיפוטים שפועלים נגד מה שאנו יודעים שנכון לנו ולהתפתחותנו.

בנוסף לסיוע שיכולה מודעות כזו להעניק לבני זוג, חומר זה עשוי להיות המקור לכמה דיונים מעניינים ליד שולחן השבת שלכם. אולי משפחתך עשויה לרצות לראות היכן הם עומדים במבחן ה-EQ. אין ספק שילדיכם יוסיפו תובנות ותוספות מעניינות משלהם. הם אפילו עשויים לאתגר את כולם לסטנדרט גבוה יותר של מידות (תכונות). מהי בדיוק ה"מידה" של אדם מסוים? כיצד אנו יודעים שקיימת "מידה" – ובאיזו מידה? באיזה אופן אנו משלבים את פיתוח המידות בהבנת התורה ובאופן שבו אנו מיישמים אותה? כיצד לקחת ברצינות את המחויבות היומית לשפר את מידותינו?

שתף את הדברים גם עם ילדיך. אחרי הכל, אנחנו הננו המודלים העיקריים שלהם לחיקוי.